קבוצת נוכלים מרושעים, רדפו אחר חייל חרדי, שעבר לתומו בשכונה בבית שמש.
הם ירקו עליו, קיללו אותו, דחפו אותו, זעקו נגדו מילות גנאי והשפילו אותו בשל העובדה שהוא לבוש מדים ומשרת בצה"ל.
נכונה העובדה שמי שתורתו אומנותו, פטור משירות בצה"ל, ונכונה העובדה כי עיקר הטענה היא, כדברי הגמרא במסכת בבא בתרא ע"ז ע"ב, שאומרת שתלמידי חכמים אינם צריכים להשתתף בהוצאות השמירה של העיר מאחר והתורה מגינה ומצילה אותם.
לאור מעשיהם של אלו, הלכתי לגמרא, וחיפשתי להם תימוכין, כי הרי לא יעלה על הדעת שהם ממציאים לנו תורה חדשה.
אך להפתעתי כי רבה, לא מצאתי לא בגמרא ולא במפרשיה מן הראשונים או מן האחרונים, שמורים או מתירים לפגוע באלו ששומרים על העיר ואינם תלמידי חכמים.
ההפך הוא הנכון, מצאתי בדברי חז"ל חובה להכיר טובה לאלו שעוסקים בצורכי ציבור, בטח לכאלה שמסכנים את נפשם ומחרפים עצמם לקיום העם היהודי באשר הוא – גם אם הוא בתלבושת של מדינה – כמדינת ישראל, עם כל המורכבות שבה והשאלות הערכיות הדתיות שאנו מתמודדים איתם ביום יום.
עדיין אנו חיים באזור שכל כולו עוין אותנו ומחפש להשמידנו, והשמירה הינה בגדר של 'השתדלות חובה', לא פחות מאשר ללכת לרופא כשחשים שלא בטוב, או להזעיק את המשטרה בעת מצוקה.
לא ראיתי אדם שמזהה גנבים בביתו, שהוא פורש הצידה ואומר תהילים וזהו, כן ראיתי כאלה, שפנו למשטרה ובמקביל הם התפללו לקב"ה שיצילם – דברים פשוטים, הלא כך.
מה שקובע באופן ברור, כי אלו מבית שמש, רחוקים כמרחק מזרח ממערב, מלהיות תלמידי חכמים, או חרדים לדבר ה'.
הרשעות איננה מתחילה ונגמרת בנוער המתפרע, הנבזות מתחילה במנהיגיהם, שהם מפקדי הפשע, של חייליהם, הם הם החרד"קים האמיתיים.
חמי, הרב חיים יברוב ז"ל, שהיום הוא יום השנה לפטירתו, למד בישיבת 'עץ חיים', אביו היה המלמד הדגול הרב אלתר יהודה יברוב זצ"ל.
כאשר ראה שבנו חיים, קשה לו בישיבה, שלח אותו אביו לשרת בצה"ל, זה היה צה"ל של פעם, הרבה פחות מתאים ומתואם לצרכיו של החייל החרדי. כך יצא שבדרכו ללשכת הגיוס, ליוו אותו כל הישיבה, בתופים ובמחולות, כשהנערים הצעירים אחזו לפידים בידיהם, משל הייתה זאת הכנסת ספר תורה.
כך נהגה ישיבת עץ חיים, שכידוע איננה נמנת על הישיבות של הדת"ל...
אין ספק כי יחס זה נתן לו את הכוח לשמור עצמו ואף להתחזק בתקופת השירות הצבאי, ולימים הוא הפך להיות פקיד בכיר במשרד העבדה – שדאג לתקציבים ועזר למוסדות התורה שעד ליום זה הם נהנים ממעשיו.
ומה היה קורה אילו חלילה חמי היה עובר את מה שעבר אותו חייל חרדי מבית שמש, האם הוא היה מגיע לאן שהגיע, האם הוא היה מקים משפחה לתפארת כפי שהקים.
האם העובדה שבני הישיבה ליוו אותו בתופים ובמחולות, גרמה לנשירה מהישיבה ומהדת, או להפך.
ימים יגידו...
האם האלימות הזו ששופעת בקרבנו לאחרונה, מקרבת ומקדמת אותנו לאיזשהו מקום טוב או להתחזקות בתורה ובמצוות, או חלילה להפך.
האם העובדה המזוויעה של ריבוי נוער נושר של בני טובים וממשפחות מצוינות (לכאורה או שלא), באופן יחסי לאוכלוסייה וביחס לשנים עברו, הם תוצאה ישירה של קנאות מזויפות ומדומיינת, ומתן דוגמא אישית גרועה ונחותה, שבמעשים שכאלה ודומים להם, במחלוקות השונות והמשונות, באלימות בתוכנו ומחוצה לנו, בשבירת רמזורים ועקירת תמרורים.
אין מי שיתעורר ויזעק את הזעקה האמיתית.
הרי לא ביזוי קברים – בטענות הזויות ואף לא הגיוס, מסכנים את עצם קיומנו, כמו סילופה של עיקרה של תורה, במעשים קשים של בין אדם לחברו, שהקשר בינם לבין תורה הוא שניתן להמשילם לכך, שהם היפוכה של תורה.
כי אלה נעשים בכלל "לשם שמים", ואיך אפשר לחזור בתשובה על מעשים שהם "לשם שמים".