בימים האחרונים מדווחים כלי התקשורת, ובייחוד כלי התקשורת האינטרנטיים החרדיים, על פשיטה של משטרת ישראל על הסמינר שהפעיל אהרון רמתי בירושלים. פשיטה זאת באה לאחר לחץ ציבורי רחב של הורים לבנות בסמינר שטענו כי אהרון רמתי פעל לנתק את בנותיהם ממשפחותיהם. זאת, לצד טענות של גורמים רבניים על התנהלות לא ראויה של הסמינר. טענה זאת בדבר התנהלות לא ראויה, לכאורה, זכתה, בעבר לגיבוי מראשי הציבורי החרדי, מרן הרב עובדיה יוסף ומרן הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
הדבר הייחודי בפעולה האחרונה של רשויות אכיפת החוק על סמינר רמתי הוא שהיא כללה שורה של גורמים שלכאורה, אין להם כל קשר להאשמה הציבורית העיקרית נגד אהרון רמתי והיא התנהלות הסמינר שניהל ככת סגורה. שכן, קשה להבין את נוכחותם המשותפת של פקחים הבודקים את מערכות הגז, את אישורי הבנייה במתחם, ואת ספרי הנהלת החשבונות של המוסד יחד עם עובדות סוציאליות המבקשות לברר את תנאי המגורים במוסד ולשוחח עם תלמידות הסמינר אודות הקורה בין כותלי המוסד. העובדות הסוציאליות נראות קשורות לעניין, היתר נראים קשורים לעניין הרבה פחות.
נוכחותם של כל אלו שאין להם זיקה ישירה לבדיקה המשטרתית בדבר החשד כי סמינר רמתי מתנהל ככת יחד עם אלו החוקרים את שאלת הכת, לכאורה, מעלה את ההסבר הסביר כי רשויות אכיפת החוק החליטו לסגור את סמינר רמתי, כמעט, בכל מחיר. ודוק, נוכחותו של מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל בעת הפשיטה המשטרתית, אך ממחישה זאת כי ההוראה מגיעה מן הדרגים הגבוהים ביותר של מערכת אכיפת החוק. 'כמעט בכל מחיר' שכן למעשה נגד רמתי מופעלים כלי אכיפה המחפשים 'בחורים ובסדקים' עבירות, לכאורה, בתחום הרישוי והמנהל התקין. בקיצור, 'מחפשים אותם'.
למעשה, ובלא לומר דבר וחצי דבר על טיבו של הסמינר שהפעיל אהרון רמתי, זוהי פרקטיקה מוכרת של אושיות אכיפת חוק בשעה שהן מתמודדות עם פשיעה מאורגנת. לעיתים קרובות, הרשויות מגיעות למסקנה שבשלב הראשון (ומבקרים רבים גם לאחר מכן) הן לא יצליחו לשבור את קשר השתיקה בנוגע לעבירה, לכאורה, שאירעה בארגון פשיעה. לשם כך, הן מבקשות לתקוף את ארגוני הפשיעה ב-'בטן הרכה' שלהם בין היתר בשאלות של רגולציה עירונית (עבירות בנייה וכו') ועבירות שהם לכאורה עניין של 'מה בכך' (חיבור לגז או עבירות מס). הרעיון הוא שברור לרשויות שמתבצעת עבירה, לכאורה, ולכן כל הדרכים - החוקיות - כשירות בעיניהן לעצור אותה.
הבעיה המשפטית היא שהפעלת כלי האכיפה בתחום הגז, עבירות הבנייה או כבאות אש או מינהל תקין כולם יחדיו, עולים כדי 'אכיפה בררנית'. כלומר, הפעלה של כלי אכיפה באופן חריג ולא מידתי כלפי אדם או גוף מסוים. זאת, בשעה שיתר הגורמים האחרים שעושים עבירות זהות או דומות לא עומדים תחת מתקפה שכזאת.
כך למשל, ייתכן שיש עוד מוסדות אחרים סמוכים לסמינר רמתי שיש בהן חיבור לא חוקי לגז ובלונים פירטיים בצירוף עבירות בנייה והרחבות בלתי חוקיות, אלא שאותם מוסדות אינן 'על הכוונת' של רשויות אכיפת החוק ומותר להניח שלא נערך כל בירור שהוא לגביהם. לעומתם, לגבי סמינר רמתי דווקא כן נערך בירור שכזה והוא מוצא עצמו בבעיה קשה.
ככלל, אכיפה בררנית היא כלי פסול לא הוגן ובית המשפט אמור שלא ליתן לה יד. אבל, וכאמור לעיל, אם רשויות אכיפת החוק עומדות מול גורמי פשיעה מאורגת שידוע לכל שהן מפילות את חיתתן על אנשים לבל יעידו או יתלוננו על עבירות, לכאורה, המבוצעות על ידי אותם ארגונים, ייטו בתי המשפט לאפשר את אותה אכיפה בררנית. יש להניח כי פרקליט של אהרון רמתי, עורך הדין המנוסה איתמר בן גביר, יידע לנצל היטב את עניין האכיפה הבררנית שהופעלה במקרה זה.
השאלה היא למה כל העוצמה הזאת מופעלת דווקא כלפי סמינר רמתי? שברי כי הוא אינו ארגון פשיעה ולא בן בנו של ארגון פשיעה.
התשובה על כך מורכבת. ברור שיש והיתה השפעה למאבק הציבורי שהיה בשבועות האחרונים ולמעורבות ח"כים בעבר ובהווה 'לטפל בבעיה'. אלא, שכל זה לא מסביר את ההתגייסות הרחבה של הרשויות השונות למאבק בסמינר רמתי. לעיתים לחץ פוליטי מביא את רשויות החוק דווקא להשתמט ממה שנראה בעיניהם שימוש פוליטי בחוק נגד יריבים פוליטיים או דתיים וכו'.
אלא, שנראה לי כי רשויות אכיפת חוק השונות מצויות תחת השפעתם של פרשת גואל רצון ופרשת בני משפחת אמבש. בשני המקרים הללו התנהלו, לכאורה, כתות תחת עינם הפקוחה של רשויות אכיפת החוק. כלומר לרשויות השונות ובכללן גורמי הרווחה היה שפע של מידע רב על אותן קבוצות שהתנהלו באופן מעורר חשד. אלא, שרשויות אכיפת החוק לא פעלו כנגדן וטענו כי כל עוד אין מי שמתלונן מתוך הקבוצה על עבירות, לכאורה, שהתנהלו באותם מקומות, לא ניתן לעשות כנגדן דבר. עקב חשיפת אותן פרשות נשמעה ביקורת קשה נגד הרשויות באותן מקרים, ונטען כי הן לא יכולות לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר ידינו 'לא שפכו את הדם הזה'. משום, שהן לא עשו דבר לפרק את אותן קבוצות אלא רק לאחר שנים ארוכות.
לכן, במקרה דנן, בשעה שמתעורר חשד הן מבקשות לפעול בכלים העומדים לרשותם לברר חשדות אלו. זאת, באמצעות פירוק של המסגרות החברתיות של הקבוצה החשודה. מתוך ציפייה, שהתלונות תגענה לאחר מכן.
נקודה מעניינת נוספת היא שלמעשה אהרון רמתי סומן על ידי הציבור החרדי כמי שנמצא 'מחוץ לתחום'. לכן, רשויות אכיפת החוק, שבניגוד למה שניתן היה לחשוב לא ששות להתעמת עם הרחוב החרדי ועם דמויות דתיות הפועלות בקרבו, מקבלות את התחושה כי בכל הנוגע לאהרון רמתי העניין שונה. ממבט מן החוץ נראה, כי הוא איננו נמצא בתוך הזרם המרכזי החרדי ואיש מן הציבור לא 'יתאבד' עבורו על מנת לגרום למשטרה מחשבות שניות בנוגע לאופן טיפול המשטרתי בו.
בעניין זה לא נותר אלא לומר שנראה שאהרון רמתי ותלמידותיו הביאו זאת על עצמם במו ידיהם. ברחוב החרדי הפוסק האחרון הוא מי שמכונים מנהיגי הדור ואלו פסקו את פסוקם לגבי סמינר רמתי כבר לפני מספר שנים. טענות כגון אלו שנשמעו מאהרון רמתי ותלמידה (מה ששמעתי באוזני בתחנת רדיו חרדית) כי פסק דינם של הרבנים שיצאו נגדו אינו תקף לגביהם כי הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב לא ביקרו במקום ולא שמעו באופן מניח את הדעת את טענותיו של אהרון רמתי, אינה אלא התחכמות לא ראויה.
שכן, יכול להיות שטענותיו אלו של אהרון רמתי הן טענות ראויות והרבנים הגיעו לפסיקה עקב הטעייה שהוטעו על ידי עסקנים המתחרים באהרון רמתי ומתקנאים בהצלחתו וכו'. יכול להיות גם שהטענות אינן נכונות והפסיקה של הרבנים נעשתה לאחר עיון רב וקבלת כל המידע הרלבנטי. בעניין זה רב הנסתר על הנגלה.
מה שבטוח הוא שמי שטוען טענות שכאלו מערער תחת ההשקפה החרדית בדבר סמכותן של גדולי הדור, ואל לו להלין על כך שהוא מוצא עצמו מבודד ונטוש מכלל הציבור החרדי וללא תמיכה של ממש.
לא למותר לציין כי אין באמור במאמר זה בכדי לאשש או לסתור טענה כלשהי כנגד סמינר רמתי, והעומד בראשו, אהרון רמתי. כל האמור במאמר מנתח את התנהלות המשטרה והקהילה החרדית בפרשה זאת, ותו לא.
האמור במאמר לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא אמור לשמש תחליף לייעוץ/טיפול משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת צעדים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור לעיל, מבלי לקבל חוות דעת משפטית על בסיס כל העובדות הרלבנטיות עושה זאת על אחריותו בלבד.
דוא"ל: mobshovi@gmail.com