אאא

ישנו סיפור ידוע, שמסופר כבר דורות רבים: היה פעם סוחר נדל"ן גדול, שיום אחד הלך ומכר את ביתו שלו לאדם שחיפש בית גדול כמו זה שהיה לו.

המכירה נעשתה לאחר משא ומתן ארוך שהיה בין השניים בסוגיית המחיר, שבסופה הם הגיעו להבנה משותפת ואכן הבית נמכר בשעה טובה ומוצלחת. בשעת חתימת החוזה, ביקש המוכר מהקונה בקשה קטנה להכליל בחוזה: סעיף קטן שאומר שהבית כולו על חדריו השונים מכור לקונה, חוץ מדבר קטן: מסמר קטן שתלוי לו בסלון הבית. המסמר הזה, אינו כלול במכירה.

הלקוח חשב כמה דקות על העניין, אבל אחרי זה אמר לעצמו: מה כבר יכול להיות עם המסמר הקטן הזה? והסכים להכניס את הסעיף הזה בחוזה, וההסכם נחתם לבסוף כששניהם מרימים לחיים.

עברו כמה חודשים טובים, וביום בהיר אחד דפק המוכר, בעל הבית הקודם, על דלת ביתו לשעבר, וכשפתח לו הקונה הוא אמר לו: אתה זוכר שיש לי בסלון את המסמר התלוי שלא מכרתי לך? אז אני רוצה בבקשה לתלות שם איזה תיק. הקונה הרהר בבקשה, אבל הוא לא יכל לעשות הרבה, הרי ההסכם היה שאכן המסמר והשימוש בו לא נמכרו לו, והוא אפשר לו להיכנס ולתלות את התיק. "סך הכל מדובר בתיק", הוא אמר לעצמו. אמנם זה לא נעים, כי זה באמצע הסלון, אבל אין לו ברירה. הבעיה הייתה שזה התחיל בתיק. ומאז, בכל יום בא בעל הבית הקודם עם דרישה לתלות עוד דבר ועוד דבר על המסמר הקטן, והמכה בפטיש ששבר את הקונה היה כאשר יום אחד הגיע המוכר עם נבילה מדיפה ריח נוראי אותה ביקש לתלות על המסמר. לסרב לא ניתן היה, כי החוזה ביניהם ברור, אז הקונה עשה את הדבר האחרון שהוא יכל לעשות: ברח לצמיתות מן הבית עליו שילם במיטב כספו.

המשל הזה אולי קצת משעשע, אבל זה בדיוק מה שעמד לקרות אם היה יו"ר ש"ס אריה דרעי נענה לדרישה שדרשו ממנו, לתת ל'בית היהודי' סגן שר במשרד הדתות - כשתמורת זה הבטיחו לו עולם ומלואו. אם היה דרעי נכנס לבסוף לבקשה הזאת, הסוף היה בדיוק כמו בסיפור הזה. טוב עשה דרעי שלחם עד הסוף כדי שתהיה לש"ס שליטה מלאה במשרד הדתות, כך שיהיו לו כל כלי העבודה בשלמותם כדי לתקן את האפליה ואת העוולה של השנים האחרונות במשרד הדתות, מבלי אף מפריע.

*

במהלך המשא ומתן הקואליציוני, הצהיר יו"ר 'כולנו' משה כחלון כי הוא לא יסכים בשום פנים ואופן שתהיה ממשלה צרה של 61 ח"כים, וכן הצהיר כי הוא לא ייתן יד לכך שתהיה פגיעה בשלטון החוק, דהיינו במעמדו של בית המשפט העליון. הוא נימק את שתי ההצהרות הללו, בכך שהוא נבחר ונכנס לקואליציה כדי לבצע את מה שהוא הבטיח לבוחריו את ביצוע הרפורמות שתכנן ואת שמירת שלטון החוק.

כששאלו אותו השבוע בכנסת, ימים ספורים לאחר שהוא חתם ולאחר שהתברר כי תהיה כאן קואליציה של 61 ח"כים איך פתאום הוא מסכים להיות בממשלה של 61, התשובה שלו הייתה מפתיעה מאד: אין לי ברירה, כבר חתמתי עם נתניהו.

אבל לא הבנתי: ראשית, הרי אמרת שבקואליציה צרה של 61 אין לך אפשרות לעשות את הרפורמות שתכננת, אז בשביל מה אתה בכל זאת בקואליציה? אתה הלכת לבחירות כדי להיות בממשלת נתניהו, או כדי לבצע את הרפורמות עליהן דיברת השכם והערב? ושנית, בשעת כתיבת השורות מסתמן שהבית היהודי יקבלו את תיק המשפטים, שזה אומר בדיוק הפוך ממה שהתחייבת לציבור על שמירה על בית המשפט העליון כי הם בוודאי יפעלו להפחתת סמכויותיו. אז איך זה מסתדר עם הצהרת היסוד שלך שלא תיתן יד לפגיעה בביהמ"ש?

אם כבר על ההתחלה נכנסת לעבודה עם כלי העבודה האופטימליים ביותר אך כבר כעת אתה לא מסוגל לעמוד על עקרונותיך מול נתניהו ומשדר חולשה, אלו הצלחות עוד מצופות לנו ממך?

הטור פורסם הבוקר ב'כל ישראל' מבית "קו עיתונות"