אאא

השבוע נשמע בכל מקום קולם של שני מחנות. מחנה אחד טען השבוע שהקואליציה שהוקמה זה עתה, של 61 ח"כים, היא חזקה מאד, וזאת בגלל שכל אחד מהחברים בה דואג בשל הנסיבות על הכסא שלו, ולכן הוא יעשה הכל כדי שהיא תחזיק מעמד. המחנה השני, שקולו נשמע בעיקר, טוען כי אין שום סיכוי שהקואליציה הצרה הזו תחזיק מעמד לאורך זמן ובטח שלא תסיים את ימיה. איך אמר השבוע ח"כ אחמד טיבי? אנחנו נמרר לח"כי הקואליציה את החיים ולא יהיו שום קיזוזים בהצבעות. אף ח"כ מהקואליציה לא יוכל להיעדר בשום הצבעה, כולל ראש הממשלה, ואפילו לא לשירותים.

אני עצמי אכן דוגל שהדעה של המחנה הראשון, שקואליציה של 61 ח"כים הולכת להחזיק מעמד, היא פשוט לא ריאלית.

יש סיפור קדום שכבר מופיע במדרש: זמן קצר לפני שדוד המלך הלך לעולמו, הוא קרא לבנו, שלמה המלך שיבוא אליו. כאשר שלמה הגיע אליו, הוא השאיר לו כמין צוואה ובה כמה הוראות. אחת מההוראות הייתה לדאוג לפלוני, והוראה נוספת, חשובה ונחרצת - הייתה שעל שלמה המלך להרוג את שמעי בן גרא בגלל שמרד במלכות. זו הייתה הצוואה האחרונה של דוד.

לאחר שדוד המלך נפטר, ידוע ששלמה המלך קרא לשמעי בן גרא ואמר לו: שתדע לך, אני קיבלתי מאבא צוואה להרוג אותך בשל מעלליך, אבל אני אתן לך הזדמנות: כל עוד שאתה תהיה בתוך חומות העיר - אני לא אהרוג אותך, אך אם תעז לצאת החוצה מהחומות, הרי שדמך בראשך.

וכידוע, לאחר תקופה מסוימת שמעי בן גרא יצא מחומות העיר, ואז, אף על פי שחזר פנימה - שלמה שלח שליחים והרג אותו. אבל נשאלת השאלה: איך ייתכן ששלמה המלך עשה תנאי שכזה עם שמעי? הרי בכך הוא בעצם לקח על עצמו ריזיקה, שייתכן שהוא לא יקיים את הצוואה של דוד המלך אביו! הרי מה היה קורה אם שמעי היה עומד בתנאי ולא היה יוצא מחומות העיר? שלמה לא היה הורג אותו. אז איך ייתכן שהוא לקח את הריזיקה לעבור על דברי אביו? אז שמעתי פעם הסבר יפה: כידוע, שלמה המלך היה החכם מכל אדם, ולכן הוא ידע שטבע האדם הוא כזה שאם יגידו לו: 'את זה אל תעשה', הוא פשוט יילך ויעשה הכל כדי לפרוץ את הגדר ולעשות הפוך. ולכן שלמה היה בטוח ששמעי ייצא מהחומות ולא יעמוד בתנאי, וכך יהיה אפשר להרוג אותו.

ולענייננו, אותו דבר בדיוק יהיה כעת: מהרגע שהאופוזיציה באה ואמרה: אתם הולכים להיות מרותקים עכשיו לכיסאות שלכם בלי יכולת לקום, כי אנחנו לא הולכים להתקזז איתכם, תמיד יהיה "אויבר חוכעם" מהקואליציה שיסבך את העסק כשיחליט להראות שאף אחד לא אומר לו מה לעשות ויפספס איזו הצבעה גורלית על עתיד הממשלה - ובסופו של דבר הכל יתפרק.

וכמעט באותו עניין: השבוע החליט אחד מהח"כים של "יהדות התורה" לפני ההצבעה בכנסת להיות גם הוא אויבר חוכעם, והעביר מסר לראש הממשלה שאם הוא לא יקבל ועדה מסוימת, אזי יהיו לזה השלכות חמורות לשלמות הקואליציה. וכמובן שהתקשורת עטה על זה מיד וכבר עשתה מזה חגיגה שלדעתי הייתה מיותרת לחלוטין.

הסגנון שאותו ח"כ ניהל את ה"סחיטה" הזו, זה פשוט סגנון של שטיבל. הייתי מצפה ממנו שיתנהג עם קצת יותר אינטליגנציה. למשל, הוא יכול היה להצהיר שהוא חושב שצריך ממשלה רחבה, כי במספר מצומצם כזה של ח"כים כפי שיש היום היא לא תחזיק מעמד, ובגלל זה הוא שוקל את ההצבעה שלו. הרי באותו רגע הוא היה גורם שמראש הממשלה ועד אחרון הפקידים, כולם היו מכרכרים סביבו ודואגים לתת לו את מה שצריך כדי שישתוק. וזה לפחות היה נראה הרבה יותר טוב, ועם הרבה יותר תועלת.

הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'