התורה, מתשת כוחו של אדם!
האם זו הסיבה, (או אולי התירוץ) בגינה מיטב בנינו גדלים בסוג של... לא נעים לי לומר את המילה הזו בבוטות, אבל אני ריאלית ורואה נכוחה, ואולי בעיקר אמיצה מספיק לכתוב "פרזיטיות"?!?!
לא מזמן שוחחתי שיחת נפש עמוקה עם בנינו, בחורי היקר, אודות החיים בישיבה וכל הסביב, בדרך כלל השיחות בינינו נסובות אודות הלימודים, חברה, חברים וכל מיני עניינים שברוח.
השיחה ההיא ששוחחנו, נסובה אודות סדרי הישיבה הכי בנאליים, ולתומי, שאלתי אותו אם יש תפקידים, תורנויות, משהו.
הוא פתח עלי זוג עיניים ואמר לי: "אמא, אפילו לפנות את השולחנות אחרי האוכל אנחנו לא עושים...", והוא מיד הוסיף, "חסר לי הבית לפעמים, לשים יד, לעזור בקילופים לשבת, לארגן, לנקות, לסדר.. משהו...'".
"חוץ מלהחליף לעצמי את המצעים פעם בשבוע, אני לא עושה שום כלום".
חשוב לי לציין, הבן שלנו, הוא אחד מבחורי החמד בישיבה (תבררו.. חופשי..! בורכנו, הוא בישיבה מעולה והוא מהמצטיינים!) הוא לא מאלו שחשודים כמחפשים הזדמנויות לחמוק ממטלות רוחניות של הישיבה, או לבלות עוד כמה רגעים במקום ללמוד.
הוא, וגם אנחנו, מודעים היטב לערך לימוד התורה, ואף על פי כן, אני תוהה בקול גדול, למה?
למה לא לחנך באותה הזדמנות ל... מענטשלאכקייט קוראים לזה בשפתו. לאנושיות פשוטה. ללהיות חלק ממערך של חיי חברה / משפחה תקינים.
למה צריך בישיבות צוות חיצוני שיפנה מהשולחנות? למה בחורי ישיבה לא יכולים לעשות תורנויות בסיסיות של ניקיון מינימלי, למה הכל צריך עם כפית לפה? בשביל מה זה טוב?
הרי ברור שבע"ה יום לאחר נישואיהם הם ייצטרכו לנהל את הבית יד ביד עם בנות זוגם, גם אם הרעיה תרצה ותשאף לעשות הכל לבד, כשמגיע הילד הראשו, הוא יהיה חייב.
לכן אני פונה בקריאה, לכל מנהלי הישיבות הקדושות, אנא, יש לכם צוות בחורי חמד, שרצונכם להפוך אותם לתלמידי חכמים בעלי מידות, אנא, שתפו אותם ותגרמו להם להיות חלק מעצם קיומם, מעבר לזה שזה יחנך אותם למידות טובות, זה יפעיל אותם מעט וישחרר את עצמותם. וגם יכול להביא לחסכון אדיר במשאבים.