אאא

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם" (במדבר כ פסוקים ט - י"ג)

בפסוקים הקצרים האלה, מתואר חטא גדול - "מי מריבה", שרק בעבורו הפסידו משה ואהרן - על אף זכויותיהם הרבים, את "כרטיס הכניסה" לארץ ישראל. מה הוא אותו חטא? מה הם עשו "לא-בסדר"? וגם אם הם נכשלו באופן חד-פעמי, מדוע הם נענשו בחומרה רבה? ומדוע נשללה מהם הזכות - לכפר על מעשיהם?

כך תמה גם בספר "עקידת יצחק" (שער פ), וכתב שהיא - שאלה "הקשה והחזקה מכולן, בחטאו של משה רבנו, ועונשו. שהרי שולחן והרי בשר והרי סכין לפנינו, ואין לנו פה לאכול! וזה, כי מצות השם למשה היא כתובה לפנינו, והמעשה אשר עשה לא נעלם מנגד עינינו, ומחרון אף ה' יתעלה עליהם - נשתומם לבנו! ואין אתנו פירוש על זה שישכך את האוזן בחטא וביישוב הכתובים".

האברבנאל בפרשתנו ובפרשת "דברים",מביא עשרה פירושים שונים - על מנת להסביר את החטא והעונש של משה ואהרן ב"מי מריבה", ודוחה את כולם. הוא עצמו מפרש באופן שונה ומיוחד: החטא במי מריבה - כשלעצמו, לא מחייב עונש כל כך חמור למשה ואהרן. אלא שכל אחד מהם כבר נשא על כתפיו חטא חמור אחר, אהרן - היה שותף במעשה העגל, למרות שכוונותיו היו לטובה - כדי לעכב את העם עד בֹּא משה, מכל מקום, מהעגל הזה נגרם שהחוטאים מתו והפסידו את הארץ.

גם משה - חטא בחטא המרגלים! כי כאשר בקשו ממנו העם - שישלח מרגלים, אמרו רק: "וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן" (דברים א). וגם הקב"ה, לא אמר לו, אלא "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (במדבר י"ג). אבל משה - שינה את "הגדרת התפקיד" של המרגלים, והוסיף ביזמתו - מטרות נוספות, "כי ציוה אותם שיראו את העם היושב עליה - החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב? ומה הארץ - הטובה היא אם רעה, היש בה עץ אם אין? ומה הערים אשר הוא יושב בהנה - הבמחנים אם במבצרים? והשאלות האלה ששאל מאתם - אין ספק שהיו לכוונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות, אבל נמשך מהם מה שנמשך". התשובות שענו המרגלים לשאלותיו - גרמו לעם פחד מכיבוש הארץ, ובעקבות כך, נגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ - וימותו במדבר.

מעתה: "היה מהצדק והדין הישר, שגם הוא (משה) שסיבב זה - לא יבא שמה, כי שגגת לימוד עולה זדון". ומכל מקום, כיון שחטא בשוגג ובכוונה טובה, האריך לו ה' אפו - כמו שהאריך לאהרן.

שלושים ושמונה שנים אחרי אותו מאורע, לקראת סוף המסע במדבר - התלוננו העם כאן על המים, ובתוך תלונתם הם מתחו ביקורת על משה ואהרן, ורמזו שיש להם חלק בכך שהם לא נכנסים לארץ - ואמרו: "לָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ". ובזה העירו לו ישראל על עניין אמיתי, ובכך שכעס משה ואמר: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים", גילה בדעתו - שאינו מודה בחלקו בחטא המרגלים. ולכן ראה הקב"ה מקום לתת עונשם עליהם - על עונותיהם הקודמים. אם כן, "מי מריבה" - אינה סיבה עצמית לעונש הזה, אלא רק "אמצעי" להשלמת העונש על חטאים קדמונים וחמורים יותר - של משה ואהרן.

בעל ה"משך חכמה" בפרשת "ואתחנן", מסביר גם הוא שיש קשר בין חטא המרגלים לעונש של משה - בצורה נפלאה. לדבריו, "אחת מן הסיבות אשר בגללן היה ברצון הגוזר - שימות משה במדבר", היא בגלל שמשה הצטייר בעיני העם - כדמות "עַל-אֱנוֹשִׁית". הוא קרע בפניהם את ים סוף, וכל ימיו במדבר פירש מאשה, במשך ארבעים יום וארבעים לילה - "לחם לא אכל ומים לא שתה", ונתן להם "לחם מן השמים", והרג גם את מלכי האמורי.

אמנם, בני גילו אשר הכירוהו - עוד מנערותו, לא התרשמו במיוחד, ולא ראו את עצמם כנחותים - ביחס אליו, הם אפילו העזו להתלונן עליו, ואמרו: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים - וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ?" (קורח - במדבר ט"ז). אבל "הדור הבא", הצעיר יותר - אלה שהכירו את התדמית של משה רק מיציאת מצרים, ומפעולותיו העל-טבעיים שבמדבר, כי "הוא עניין בלתי טבעי - מין אנושי אשר צועד על כל מערכות הטבע", עלולים היו לטעות ולחשוב בו שהוא - מין אלוקַ! ויעבדו וישתחוו לו! "ובפרט - בעת היותם נערים" - מושפעים ומתרגשים בקלות. על כן, דווקא משום שמתו "אנשי הדור הישן" במדבר, בגלל חטא המרגלים, גזרה החכמה העליונה שלא יכנס משה עם הדור הצעיר לארץ, כי יש חשש שיעבדו לו - כעבודה זרה. וזו הסיבה למותו במדבר, לא בגללו אלא בגללם - שחטאו ומתו, ולא היה מי שישמור על "האִיזוּן" - ביחס לדמותו של משה רבנו, מול האנשים שזכו לבוא בשערי ארץ ישראל.