פילדלפיה היא העיר הגדולה הענייה ביותר בארצות הברית, עם כ-185 אלף (מתוכם 60,000 ילדים) תושבים החיים מהכנסה הנמוכה בחצי משיעור העוני הממוצע. מספר חסרי הבית נמצא במגמת עלייה, והעיר מתקשה להתמודד עם המצוקה הגוברת.
מול הנתונים הקשים, יש מישהו אחד שמצליח לתת טעם (תרתי משמע, מיד תבינו) לחייהם של אלפי ההומלסים. הכירו את מייסון וורטמן, איש צעיר שעזב עבודה מסודרת וקריירה מבטיחה בוול סטריט, ופתח בפילדלפיה פיצרייה בשם "הפיצה הטרייה של רוזה".
יום אחד נכנס לפיצרייה לקוח ששינה את חוקי המשחק, ויחד עם התשלום לפיצה שרכש, הגיש לקופאי כסף עבור משולש פיצה נוסף ופתק צבעוני עם ברכה ליום טוב. הלקוח ביקש מהקופאי לתת את משולש הפיצה והפתק לאדם שאין לו יכולת לשלם.
ההשראה למעשהו הנדיב של הלקוח מגיעה מאיטליה. או מדויק יותר, מהעיר נאפולי. שם קיים מנהג מסורתי הנקרא "קפה סוֹספֶּזוֹ" (=קפה בהמתנה/השהייה). לפי המנהג, יחד עם כוס הקפה שלו, הלקוח משלם על כוס קפה נוספת אך לא מקבל אותה, והיא נשמרת עבור אדם נזקק או חסר בית שיכול להגיע לבית הקפה ולקבל -אם יש- כוס קפה בחינם, מתנת הנדבן. אגב, בנאפולי מאמינים שקפה סוֹספֶּזוֹ הוא הבטחה למזל טוב.
ובחזרה לפילדלפיה. וורטמן, בעל הפיצרייה, הבין את הפוטנציאל העצום ופרסם את הדבר בין הלקוחות. כיום, כל לקוח יכול לקנות משולש פיצה נוסף בדולר ועל הדלפק ממתינה לו ערימת פתקים צבעוניים דביקים (סטיקי נוטס).
הלקוח בוחר בפתק, כותב עליו איחול עבור הנזקק שיקבל את הפיצה ומדביק אותו על הקיר.
כשיבוא נזקק, הוא יבחר פתק ויגיש לקופאי, במקום כסף.
מאז אותו לקוח ראשון, נמכרו ב'פיצה הטרייה של רוזה' קרוב ל-10,000 משולשי פיצות לנזקקים (כ-10% מעסקי המקום), ואת קירות המקום מעטרים אלפי פתקים צבעוניים, חלקם עם ברכות ואיורים מושקעים במיוחד.
כך, מחווה קטנה, כמעט מזערית, הביאה להשפעה חיובית מדהימה לא רק על הסביבה הקרובה לפיצרייה - ואנשים מגיעים במיוחד כדי לראות את המקום הזה.
לדברי וורטמן, אנשים שקיבלו את משולשי הפיצה הודו כי נדיבותם של האחרים סייעה להם להימנע מביצוע פשעים קטנים כדי להשיג כסף לאוכל. "ידעתי שזה הציל אנשים מרעב, לא חשבתי שזה ישמור אותם מביצוע פשע" אמר וורטמן.
