קבלת אשראי או הלוואה פעמים שהיא מחייבת העמדת ערבים לחוב. בדרך כלל הערבות היא תנאי בסיס לקבלת ההלוואה. הגמרא (שבת סג. ) אומרת שמצוות ההלוואה גדולה יותר ממצוות הצדקה. הרמב"ם (ספר המצוות קצז) מבאר שמצוות ההלוואה גדולה יותר, משום שבאמצעות מתן הלוואה ניתן לסייע לאדם שלא יגיע למצב דחק ולא יתבייש ברבים, לעומת מי שכבר פשט את ידו בבקשת צדקה שעניינו כבר נודע והתפרסם.
דין עדיפות מצוות ההלוואה נפסק בשו"ע (חו"מ סי' צז סעי' א , יו"ד סי' רמט סעי' ו) "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר והחזקת בו" לאור זאת יש לעיין האם העמדת ערבות למבקש הלוואה, יש בה את מעלת מצוות ההלוואה, וזאת בהנחה שללא העמדת הערבות מבקש האשראי לא יוכל לקבל את ההלוואה הנצרכת.
מהרש"א (ח"א יבמות קט. ) סובר שבהעמדת ערבות לנזקק מקיימים מצוות גמילות חסדים, משום שכל עזרה וסיוע שניתן להעניק לזולת הרי שהיא בכלל גמילות חסדים. החפץ חיים בפתיחה לספרו אהבת חסד כותב כי בהעמדת ערבות לטובת הנזקק מקיימים את מצוות ואהבת לרעך כמוך, משום שמצווה זו כוללת בתוכה את כל פעולות ההטבה והחסד שניתן לעשות לטובת הזלות.
בהמשך דבריו כתב החפץ חיים כי בהעמדת ערבות מקיימים גם את מצוות "והלכת בדרכיו"(דברים כח ט) המורה על החובה ללכת בדרכיו של הקב"ה מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו' (רמב"ם הלכ' דעות פ"א ה"ו ) בנוסף פעמים שבהעמדת ערבות ניתן לקיים גם את מצוות "וחי אחיך עמך"(ויקרא כה לו) וכן את מצוות "וכי ימוך אחיך והחזקת בו"(ויקרא כה לה).
יש הסוברים כי בחתימת ערבות מקיימים גם את מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך"(ויקרא יט טז) הרמב"ם (ספר המצוות מצווה רצז) מבאר שמצוות לא תעמוד על דם רעך, כוללת גם את הצלת ממונו של הזולת. ממילא אם חתימת הערבות תאפשר ללווה לקבל אשראי ולהציל את עסקו, אזי לכאורה יש בהעמדת הערבות גם את קיום מצוות לא תעמוד על דם רעך.
מתוך הדברים עולה כי בהעמדת ערבות מקיימים כמה מצוות עשה מדאורייתא, אך עדיין יש לברר האם בחתימת הערבות מקיימים גם את מצוות ההלוואה. לכאורה ניתן לטעון כי מאחר שללא מתן הערבות הלווה לא יוכל לקבל את האשראי הנצרך לו, ממילא יש לראות בחתימת הערבות חלק אינטגרלי מהעמדת ההלוואה.
הרמ"א (חו"מ סי' עב סעי' ג) פוסק כי ייתכן שהגורם המתווך בין הלווה לבין הגוף שמעניק אשראי, יכיחשב כשומר על המשכון של הלווה עם כל ההשלכות הנובעות מכך. סיטואציה כזו יכולה להתרחש במקרה שהלווה העמיד משכון לגורם המתווך, אך הגוף המלווה פסל את הבטוחה של הלווה ולכן הגורם המתווך העמיד בטוחה עצמאית אחרת. במקרה זה הגורם המתווך מחזיק את משכונו של הלווה ולכן הוא מוגדר כשומר על המשכון של הלווה.
נחלקו נתיבות המשפט והתומים האם הגורם המתווך שהעמיד משכון עצמאי לטובת הלווה קיים בכך מצווה. נתיבות המשפט(חו"מ סי' עב' סע"ק טז) סובר כי מצוות הלוואה היא רק בסיטואציה שבה המלווה מעביר כסף ללווה אך בהשאלת חפץ אין המשאיל מקיים את המצווה. התומים (חו"מ סי' עב' סע"ק יז) סובר כי מאחר שהעמדת הבטוחה החדשה סללה את הדרך לקבלת ההלוואה, אזי המשאיל-הגורם המתווך, קיים בכך מצווה.
לאור מחלוקת נתיבות המשפט והתומים(אשר דנה בהקשר של המצווה ביחס לפטור המשאיל ממצוות הצדקה, משום שהעוסק במצווה פטור מהמצווה - דין פרוטה דרב יוסף) כתב בספר משפט הערב (עמ' רה ) כי השאלה האם בחתימת ערבות מקיימים את מצוות ההלוואה, תלויה במחלוקת נתיבות המשפט והתומים, לשיטת נתיבות המשפט חותם הערבות לכאורה אינו מקיים את מצוות ההלוואה, אך לשיטת התומים כנראה שחותם הערבות כן נחשב כמקיים את מצוות ההלוואה.
למרות שבהעמדת ערבות מקיימים מצווה – מצוות גמילות חסדים, לא תעמוד על דם רעך או גם מצוות הלוואה, ע"פ המבואר לעיל – פעמים שאין חובה לחתום ערבות. הגמרא (יבמות קט: ) אומרת כי יש להימנע מחתימת ערבות הנקראת שלציון. רש"י מבאר כי ערבות זו נקראת גם שלוף דוץ. בערבות שלוף דוץ הערב מתחייב לנושה כי הוא יוכל לפנות אליו בבקשת פירעון החוב מבלי לשלוח קודם בקשת תשלום ללווה. ערבות זו יוצרת אפיק תשלום ישיר בין המלווה לבין הערב. המאירי(יבמות קט: ) מבאר כי המלצת הגמרא איננה מתייחסת רק לערבות מיוחדת של שלוף דוץ אלא גם לסוגי ערבויות אחרות.
החפץ חיים באהבת חסד (ח"ב פכ"א ) מבאר כי אומנם העמדת ערבות ללווה, יכולה לעמוד לרועץ ולגרום לערב נזק, אך אם הערב מודע לסיכון וניאות בטוב ליבו לשלם את דמי החוב באם תתרחש תקלה אצל הלווה, אזי ברור כי העמדת הערבות היא קיום מצווה חשובה כמבואר לעיל.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com