"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י פסוקים י"ב - י"ג)
במילים אלה, מצוה אותנו האלוקים על "יראת שמים".חז"ל מגדילים לעשות באומרם "הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים"(ברכות ל"ג:).ופירש רש"י:הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקדוש ברוך הוא. כגון: ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור - הכל בידי שמים הוא. אבל צדיק ורשע - אינו בא על ידי שמים, את זו מסר בידו של אדם - ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים".
המהר"ל בספרו "גור אריה" מחדד זאת: "מי שיאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא אדם צדיק ירא חטא - הוא שני הפכים בנושא אחד! כי עניין ירא חטא, שהוא ירא חטא מעצמו והוא ירא את הקדוש ברוך הוא. שאם ירא מחמת שהקדוש ברוך הוא נותן כך בדעתו - ועשה אותו ירא חטא, אין זה יראת שמים - שהרי הוא מוכרח לכך".
כלומר "יראת השמים" כוללת בתוכה את "עקרון הבחירה החופשית", ועל פיו, כל הנכסים שמחזיק האדם אינם אלא "מתנות" שהעניק לו הבורא. "הנכס הפרטי היחידי" - שמיוחס לאדם עצמו, היא הבחירה בין טוב לרע, וזו היא "יראת השמים".
רבי משה אלשיך דקדק זאת מלשון הכתוב: "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" - "כי אם תתן צדקות או תרומות ומעשרות ודומיהם - לא מעמך המה, כי אם מעמו יתברך - כי הכל שלו, כי אם מה ששואל מעמך הוא ליראה וכו' - שאין דברים אלו בידי שמים, שהכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים".
על פי אותו עקרון, מבאר "הגאון מוילנא" (משלי כ"א) את דברי הפסוק "יִרְאַת ה' - הִיא אוֹצָרוֹ"(ישעיהו ל"ג): "כי דרך המלכים לאצור בסגולתו - אותו דבר שאין לו כמוהו עוד, ואמרו: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, ולכן היא אוצרו". רוצה לומר, הקב"ה - שברא הכל, אין נחשב אצלו כלום לעשות ממנו "אוצר", פרט ליראה של האדם - שאינה בידו של האלוקים, ומשום כך - ראויה היא להיות באוצרו".
חז"ל במסכת שבת (דף ל"א) מעלים על נס את ערכה של מצות היראה: "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ - אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה (אֱמוּנַת), קבעת עתים לתורה (עִתֶּיךָ), עסקת בפריה ורביה (חֹסֶן), צפית לישועה (יְשׁוּעֹת), פלפלת בחכמה (חָכְמַת), הבנת דבר מתוך דבר (דָעַת)? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו - אין (כן), אי לא - לא".
דוגמה לכוחה הגדול של היראה, נוכל למצוא בדברי ה"בית הלוי" בפרשת"יתרו" העומד על שאלתו המפורסמת של ה"אבן עזרא" במצות "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ): "אנשים רבים יתמהו - על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו - כל מה שהוא נחמד למראה עיניו?" כלומר, מה יעשה האדם אם הלב חומד? ואיך יוכל לשלוט בזה - ולהמנע מכך?
הוא עונה על כך - בדרך משל: "דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו, כי ידע - כי זה לא יתכן! ואל תחשוב זה הכפרי - שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאווה שיהיה לו כנפיים כעוף השמים, ולא יתכן להיות. כאשר אין אדם מתאווה לאמו, אף על פי שהיא יפה - כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון - לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו - יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן, הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות - דבר שאינו שלו. כי ידע, שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו. על כן, יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו".
ה"בית הלוי" מיישב שאלה זו - בדרך שונה. הוא מתאר אדם שמתאווה תאוה גדולה "והיצר הרע בוער בו כאש", ובדרכו להשביע את יצרו - הוא רץ על קרח מעל הנהר הקפוא, וכבר כמעט שהוא משיג את תאוותו, ואז, תוך כדי ריצה נשבר מעט הקרח שתחתיו, ולרגע אחד - הוא מחליק ומועד. באותו רגע קטן של נפילה, תוקפת אותו - חרדה גדולה, ורגש הפחד - מבריח ממנו כל התאוות האחרות. כי "כן יסד הבורא יתברך - בטבע כל הברואים, דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כוחות התאוה והחמדה". ואחר שהזהירה תורה שלא לחמוד, "אם היה לאדם "יראה" מן האיסור, אפילו יראה קטנה - כיראת הנפילה, גם כן שוב לא יחמוד כלל!"
כלומר: הדרך להמנע מהחימוד, היא הגברת יראת השמים, כי הפחד - משתק את האדם, ומסיר ממנו - את כל הפיתויים. אם כן, חובה על היהודי לנצל את "גלגל ההצלה" - היראה, אל מול התאוה.
הוא מסכם: "היצר הרע - אינו חזק כלל! דבמעט יראה נתבטל כל הכח שלו. ועיקר שליטתו הוא, רק במה שמשכח מקודם - היראה מלב האדם. וזהו שאמר הכתוב: "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וכו' - לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו", דרק אם יהיה לך "יראה" - ממילא תקיים הכל".