אאא

    "הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי השם" (מן ההפטרה לפרשת "ראה" - ישעיהו נ"ד פסוקים ט"ז - י"ז)

    הפטרה זו מהווה חוליה נוספת בשרשרת "שבעה דנחמתא" - שבעת הפטרות הנחמה הנקראות מידי שבת, לאחר תשעה באב עד ראש השנה.

    דון יצחק אברבנאל, בספרו "משמיע ישועה" (מבשר טוב השלישי - נבואה י"א) עומד על השינויים בין סוגי האיומים המוזכרים כאן - "הכלי והלשון", ומחלק את המאבקים של ישראל והאומות - לסוגים שונים.

    "הנה אמר: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי, לפי שהאומות היום הזה - בחילוף דתיהם, מהם יכריחו דתם - לא מויכוח, שלא יחפצו בטענות, אבל יאמרו שמי שיסתור דתם - יהרגוהו! וזה עניין אומת ישמעאל.

    ומהם יעשו להכרחתה ויכוחים וטענות והקשים עיוניים, וזה עניין חכמי אדום שנתייסדו בחכמת הדיבור. לכן אמרו הנביא - כנגד שניהם: כל כלי יוצר עליך לא יצלח - בדרך מלחמה, כמשפט בני ישמעאל, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי - בדרך הויכוח, כמשפט בני אדום".

    דברים אלה, שנכתבו לפני יותר מחמש מאות שנים! אקטואליים היום - אולי יותר מתמיד. קשה להתעלם מהתופעות החוזרות על עצמם: שוב עם ישראל מוצא את עצמו "בין הפטיש לסדן". מצד אחד, נתוּן תחת האיום של ה"כְּלִי" אשר "יוּצַר עָלַיִךְ" - בני ישמעאל, המשתמשים בכח הזרוע ובכלי ההרג, כנגד כל מי שאינו מוכן להמיר את דתו ולהתאסלם.

     ומאידך, הישראלים נתונים גם תחת איום ה"לָשׁוֹן" אשר "תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט". בני אדום - העולם המערבי, שברוב צביעותם בוחרים להתעלם מאיום הישמעאלים, ומשתמשים בכח המשפט - ועדות חקירה, דִיוּנים ומשפטים למיניהם, על מנת להיאבק ולפגוע בזכותו של העם היהודי, ובצדקת דרכו ואמונתו.

    על אלה, וגם על אלה - תפילותינו נשואות לשמים, שיתקיימו בנו דברי הנביא: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ - לֹא יִצְלָח. וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט - תַּרְשִׁיעִי, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי השם".

    וכמו שמסיים האברבנאל: "לפי שזאת נחלת עבדי ה' וצדקתם - שלא יזיקם דבר! לא בחיל, ולא בכח, ולא בטענות הלציות הכוזבות".

 

לעילוי נשמת סבתי: הרבנית אודל הדסה בלוי בת הרב אליהו חיים (רוזין) ע"ה