לפני כ-15 שנים, המצב בירושלים, בכל הנושא של קבלת בנות ספרדיות לסמינרים, היה פשוט נורא. בעקבות זה, מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, החליט להקים ועדת רבנים, שהיא תהיה זאת שתהיה אחראית לפתור את הבעיות, את החרפה שהייתה אז בירושלים, ותכריע בנושא שיבוץ הבנות. במקביל, הגרי"ש גם דאג ודחף לפתוח סמינרים חדשים, ואכן במהלך הזה באמת הייתה סיעתא דשמיא ומאז נפתחו כמה סמינרים חדשים.
בועדת הרבנים שהוקמה על ידי הגרי"ש, היו חברים: יד ימינו הגרי"י אפרתי, הגר"י דביר והגר"ר רייכמן. מטרתם היחידה הייתה לעמוד על מנהלי הסמינרים, שיבצעו וינהגו כדין ולפי הנחית מרן הגרי"ש כלפי הבנות האלה בקבלה לסמינרים.
אין צורך להרחיב על האבנים ש"אכלו" הרבנים האלה, ועל איך שמנהלי הסמינרים מיררו את חייהם כל שנה ושנה מחדש. אבל בשנה השנייה לאחר הקמת ועדת הרבנים, אחרי שכבר שבעו מכל התרגילים והשטיקים שמנהלי הסמינרים אלופים בלעשות, היה מנהל סמינר אחד שאמר להם במפורש: אתם לא תקבעו לי מה לעשות. הוא פשוט החליט לצפצף על ועדת הרבנים, עד כדי כך שהוא אף התבטא "אפילו הרב אלישיב לא יגיד לנו מה לעשות", עפרא לפומיה.
בלית ברירה הגיעו חברי ועדת הרבנים לרב אלישיב וסיפרו על הבעיה שיש להם עם אותו סמינר ואותו מנהל. הרב התעניין מה הסיבה שהוא לא מוכן לשמוע אותם, את הרבנים, והם בתשובה ציטטו אותו, שהוא אמר "הרבנים האלה לא יגידו לי איך לנהל את הסמינר". אמר להם הגרי"ש: תגידו לו בשמי שזה לא מוסד פרטי. והיה אם הוא יעמוד בסירובו, בלית ברירה נצטרך לבחון עצירת תקציבים לסמינר. ואז הגיעה הפסיקה המפורסמת של הרב, אז הוא אמר בתוקף שמכיוון שמדובר בסמינר שמקבל כספי ציבור והספרדים הם הרי חלק מהציבור, הרי שהמנהל הוא לא בעל הבית בהחלטות כאלה והוא חייב לקבל את מה שועדת הרבנים תורה לו.
כמובן שהרבנים באו אליו עם דברי הגרי"ש והתריאו בו, אך אותו אחד המשיך בסירובו. אז הרבנים עלו לשרת החינוך דאז לימור לבנת, באמצעות ידידי חזי שינלזון שהיה עוזרה, כדי לבצע את ההנחיה של הגרי"ש לעצור לאותו סמינר את התקציבים. השרה ענתה להם שאין לה בעיה לעשות זאת, אבל יש נציגים בתוך אחת מהמפלגות החרדיות שאמרו לה לא להתערב, בגלל שכביכול רק "עסקנים" מטפלים בנושא הזה, ולא הרבנים. ולכן היא ביקשה לשמוע את הדברים יוצאים מהגרי"ש בעצמו.
חזרו הרבנים לגרי"ש וסיפרו לו שהשרה רוצה להיכנס למעונו ולשמוע את הדברים ישירות ממנו. הגרי"ש נענה ואמר שמאחר ומדובר בדיני נפשות ממש הוא מוכן שהיא תיכנס אליו. ואז אכן השרה נכנסה למעונו ושמעה שם את הדברים ברורים, ישירות מהרב. ולאחר שהיא יצאה היא נתנה הוראה, ובאמת עצרו תקציב לאותו סמינר. כעת, כל בר דעת היה מבין שבזה נגמר העניין, אבל לא. אותו מנהל המשיך בסירובו. כעת המנהל הפעיל מהלך שני, והחליט לא לשלם משכורות למורות, ואת המורות שלח להפגין. חלק מהמורות הפגינו מול ביתי (מאחר והייתי מעורב בנושא) וחלק אחר הפגינו מול ביתו של שינלזון, על כך שבגללנו כביכול אין אוכל לילדים שלהן. אבל כמובן שזה לא הרתיע אותי למלא את רצונו של הגרי"ש. עבר חודש וחצי, והגיע מצב שבעוד יומיים, אם המנהל לא היה מיישר קו, הוא היה עלול לאבד את התקציב לכל השנה כולה. ואז הוא נשבר וקיבל את הבנות.
וכעת, שאלה: באיזה מוסד אתם חושבים שמדובר? ובכן, מדובר בדיוק במוסד הזה שעלה לכותרות גם בימים האחרונים, "הסמינר הישן", שמבחינתי הוא כבר שור מועד. כיום יש להם את החוצפה להגיד שהם לא מקבלים תכתיבים מעיריית ירושלים, אלא הם מתייעצים עם גדולי ישראל. אבל מי הם "גדולי ישראל" שאתם מתייעצים איתם? למה אתם לא מפרטים?
אולי עכשיו, בעקבות הביקורת, המנהל ילך עם מכתב להחתים את גדולי-ישראל, אבל יש הבדל בין תמיכה של גדולי ישראל ב"עלינו לשבח", אחרי הכל, מתמיכה שלהם מ"מודה אני", מתחילת תהליך קבלת ההחלטות.
והם פועלים בניגוד גמור לרב צביקה כהן, שהם כה נלחמים נגדו. כשכהן קיבל את תפקיד יו"ר סיעת ש"ס בירושלים מיו"ר ש"ס אריה דרעי, שביקש ממנו כמשימה ראשונה לפתור את הבעיה ואת החרפה של אי קבלת הבנות בירושלים, הדבר הראשון שכהן עשה היה ללכת לביתו של מרן רה"י נשיא מועצת החכמים חכם שלום כהן שליט"א, ולומר לו שהוא מוכן לקבל על עצמו את התפקיד, בתנאי שדלתו של מרן רה"י בנושא הזה תהיה פתוחה לפניו בכל עת, וזאת בגלל שמאחר ומדובר בדיני נפשות - הוא לא רוצה לקחת שום הכרעה בנושא הזה לבד, אלא רק עם דעת תורה מרה"י. ורק לאחר שקיבל את ההסכמה לכך ממרן רה"י, הוא הסכים לקבל את התפקיד ולהיכנס לעובי הקורה.
בניגוד לאותו סמינר שמתחבא מאחורי "גדולי ישראל" ללא שמות, ר' צביקה כהן עומד ואומר מעל כל במה שבכל הנושא הזה הוא מתייעץ אך ורק עם מרן רה"י. אז ללכת ולומר ש"עיריית ירושלים או בית המשפט לא יקבעו לנו", זה פשוט עיוות של המציאות, כי כל מה שהוא פועל זה בהוראות ישירות ממרן רה"י, ומזלנו שבית המשפט וועדת השיבוץ קבעו לשם שינוי שהעמדה הזאת של מרן רה"י היא נכונה. ואגב, מי שיזם את הפנייה לבית המשפט - הוא אותו סמינר (מעניין באמת מי נתן לו רשות לגשת לבית המשפט).
אין לי ספק שלאחר פרסום שורות אלה מיד יגידו שלצביקה כהן ולי יש אינטרסים כאלה ואחרים, ולכן אני רוצה מכאן לחזק, שוב, את ידו של ר' צביקה. לי אישית, כל הלשונות הרעות האלה לא מפריעות. האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א, אמר לי פעם שלא צריך להיבהל כאשר שומעים ביקורת או לשונות רעות, כי לשונות רעות שנשמעות הן רק המיעוט, ואילו את אלה שמדברים טוב לא שומעים. הרוב לא צריך לעשות רעש. הוא מסכים ומברך בשקט, בלי רעש וצלצולים. רק מיעוט עושה רעש, כדי שיידעו שהוא בכלל קיים.
הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'