1.
הגיהוק האחרון בצרור ארוך ומתמשך של עו״ד דב הלברטל צריך עיון, לא רק מפני שיש בו ממש (ויש בו!) כלומר זו לא רק בעיית עיכול חמורה של האיש בכל הקשור לאחר ולשונה.
שכן אם מקור האינפורמציה של האיש, קרי העיתונות הכללית החילונית, הייתה שולחת עיתונאי קצת יותר חרוץ ומקצועי, היו מחכים לה, לנציגה של הממלכה השביעית עוד הפתעות סנסציוניות...
נו אז מה?! אז כולם פסולים חלילה?! הפרט מלמד על הכלל?!
כמו כל חברה מתרקמת גם בקבוצה הברסלבית ׳שומו שמים׳ יש מחלות, מחלות, יש מי שיאמר מוכיחות שהאובייקט חי, נושם ואף בועט, זה טיבו של עולם החי.
2.
באינסטינקט הישרדותי עו״ד הלברטל נלחם על משנתו ותוך כך יורה על כל העולם ואשתו, מאמרו הארכאי האחרון הוא צעקת עזרה של אחרוני מייצגי תת קבוצה בחרדיות של דור העבר.
מבחינה סוציולוגית-תיאולוגית אין חולק שהחרדיות הליטאית היית במקומה הבכיר הראוי והצודק לצו השעה עד לא מכבר ואין גם מי שחולק שמקומה לא אמור להילקח ממנה (ולו עבור הכרת הטוב שבעניין...) אך הפרופורציה גם צריכה להחשב ולהלקח בחשבון.
ברטרוספקטיבה מפוכחת אין מי שרואה את רוחה ומזגה של יהדות ספרד המעטירה, מצליחה להתמודד בהצלחה ראש בראש עם הציונות הכפרנית של אחד העם ויהודה לייב פינסקר בזמנם.
ניתן לשער היום, שגם לעולם החסידי של אז לא היו הכלים מול תופעת הציוניות שהפציעה לעולם היהודי (ולחובבי ההיסטוריה החסידית שבינינו, כמה אדמ״ורים של אז היו נחשבים היום לרבנים בציונות הדתית?!... מבחינת תפיסת הרעיון הציוני על מורכבותו, די אם נזכיר את "האדמו"ר החלוץ").
מנהיגי ורבני ציבור ׳המתנגדים׳ הכירו טוב, לפני ולפנים את ׳הסחורה׳ ואת הלכי רוחם של הוגי הציונות שידעו לציין שגם הם ממפריסי הפרסה ומעלי הגרה.
שכן רבים מאותם ׳מתיוונים׳ יצאו מבית מדרשם, ולכן הם היו גם חוד החנית וממובילי הנרטיב של החרדיות עד ימינו.
3.
היום האקלים שונה, בזמננו ׳המתנגדים׳ אמנם שולטים בפוליטיקה החרדית, בעולם הישיבות, באופנות כאלה ואחרות ועוד מהלכי רוח ומחשבה נוספים של הציבור החרדי, אך זה רק מכוח האינרציה, מכח ההתחלה.
היום אינם שולטים בלבבות פנימה, שם לברסלב להידברות לחב״ד ולשאר הזרמים ביהדות הנאמנה יש כר נרחב ו׳פר׳ מכובד על תנועת הגאון זצוק״ל.
היום הכל מרוכך, נגיש, קליט, לטוב ולמוטב.
תהליכי עומק רבים נמצאים אצל כל הקבוצות, כך שאין ריבון אחד כמו אז.
מנייני קרליבך במוזיקה חיה בבתי הכנסת מקבלים לגיטימציה שבשתיקה ואף מעבר, תפילות עם חזן ומקהלה נכנסות אט אט פנימה למגזר כמו בימיהם הגדולים של קוסוביצקי וקוורטין.
ומי שעדיין סקפטי מדברי, שינסה בבקשה לעטוף דגים עם המלל שהוא קורא והיכן שהוא קורא...
4.
מוטב לו להלברטל ומחזיקי משנתו הרדיקלית, לו היו מתחברים מעט לעם ולעממיות ולא מנסים להוכיח ללא הצלחה, שבכל תהליך דתי חברתי יש מן הרפורמציה הדתית רח״ל נוסח מרטין לותר אבי הכנסייה הפרוטסטנטית במאה החמש עשרה, אצלם זה נגמר בניתוק ובמלחמת דת.
ידידי המלומד, תבין, אין לנו מספיק חיילים להלחם בטנק פנימה, קצת אהבת חינם לא תזיק אף פעם.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.