אאא

מי יבקש סליחה - מכסא מיותם וילקוט מאובק, מלבבות שבורים מרכסים ועד אלעד.

מי יבקש סליחה - מחובש הכיפה והמדים, מאותיות פורחות באויר שחתכו בבשר החי, גלי הקול שהחרישו אזניים לנצח.

מי יבקש סליחה - משערות לבנות שהלבינו טרם זמנן, מאבות שתש כוחם וליבם קפא מתחת לחופה.

מי יבקש סליחה - קודם המחבלים או השונאים? ומהשקופים? או אולי "יחד ינצחו" ומאריות גברו.

מי יבקש סליחה - מהבית בחזון איש ובאבן שפרוט.

מי יבקש סליחה?

כן נשכח, כן נסלח. השנה אני סולחת.

סולחת לדיו ולקסת שהכתימה את מכתב פיטוריי כי "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך".

סולחת למי שסירב לחתום על הרחבת הדירה כי ככה צפוף וחם וטוב לנו יחד.

סולחת למקומות שלא התקבלתי אליהם כי הם לא שלי ולי מחכה משו טוב יותר.

סולחת ל"יתר לחץ הדם" שהביא עלינו את ה"אירוע" כי זה היה האירוע של חיינו.

סולחת ללפיד על האש ותימרות העשן כי הלהבות היתמרו לשמים ונשארה רק הגחלת

סולחת לילדיי על כישלונותיהם - לא הם ובטח לא הצלחותיהם קשורים אלי - אני רק הבייביסיטר ומודה להם על קיומם.

והשנה, אלוקיי הטוב שלי, אסלח גם לעצמי, ניסיתי, באמת שניסיתי להיות טובה יותר.

כתיבה וחתימה טובה.