אאא

במדרש רבה (פר' תרומה לה' סי ב' ) מובא שהקב"ה ציווה לבנות את המשכן דווקא מעצי שיטים שאינם עושים פרי, כדי ללמד לדורות את היחס הנאות לעצי פרי. מה מלכו של עולם שהכול שלו מצווה לבנות כביכול את ביתו, בית המקדש, מעצי סרק, כך אל לו לאדם לבנות את ביתו מעצי פרי, אלא רק מעצי סרק שאינם נותנים פרי

הגמרא (בבא קמא צא: ) מביאה את דברי ר' חנינא שתלה את פטירת בנו בכך שהוא קצץ עץ תאנה בעודו עושה פרי רב, ועל כך אומר רבינא כי אם שווי ענפי העץ עולה על שווי פירותיו, כגון שרוצה להשתמש בעץ לצורך בניית בית, אזי מותר לקוץ את העץ למרות שהוא עושה פירות, משום שמצב זה איננו מוגדר כהשחתת העץ.

הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה ח ( פוסק כי גם בעת מלחמה וגם בעת שלום אין לקוץ ולהשחית אילנות מאכל, והעובר וכורת אילן מאכל הרי הוא לוקה. בהמשך ההלכה כותב הרמב"ם כי אם אילן מאכל מזיק לאילנות הסמוכים לו או שדמי עצו יקרים, אזי מותר לכרות את האילן המזיק או האילן המעולה בדמים. סיבת ההיתר נובעת, מכך שאיסור הכריתה נועד כדי להגן מפני ההשחתה של האילן, ואילו במצבים של נזק או שווי כספי רב, אין כריתת האילן נחשבת כהשחתה, אלא כמעשה של תועלת. ממילא מצינו כי האיסור לכרות אילן עושה פרי אינו חל במקרה בו האילן מזיק או שדמיו מרובים.

לאור הדברים יש לדון כיצד נתייחס לכריתת עצי מאכל לצורך מצווה וכגון כריתה לשם סיכוך הסוכה. בכדי לענות על שאלה זו יש ללמוד סוגיא נוספת  שעוסקת גם היא בכריתת עצים לצורך מצווה. המשנה (מסכת תמיד כט. ) אומרת שעצי הגפן והזית אינם כשרים לשמש כעצי מערכה שעל גבי המזבח. בגמרא מובאת מחלוקת מדוע הם פסולים. רב פפא אומר משום שעצי הגפן והזית אינם נשרפים יפהסיכוך בענפי דקל

או לפי ביאור נוסף בראשונים משום שבשריפתם הם מעלים עשן רב,  ורב אחא בר יעקב סובר כי פסלותם של עצי הגפן והזית נובעת משום יישוב ארץ ישראל. כריתה מרובה של עצי הגפן והזית עלולה לפגוע בתפוקת הייצור של השמן והיין בארץ ישראל, עובדה העלולה להקשות על שגרת חיים תקינה.

מקשה הבאר שבע מדוע הגמרא לא הביאה טעם נוסף לאסור את כריתת עצי הגפן והזית, משום שהם עצי פרי ויש איסור לכרות עצי פרי, ומתרץ הבאר שבע שייתכן לומר כי לצורך מצווה מותר לכרות עצי פרי ולכן הגמרא מתרצת שאין לכרות עצי זית וגפן לצורך המערכה, משום יישוב ארץ ישראל או משום אופן בעירתם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

יש אחרונים שמעירים על תירוץ הבאר שבע, שלכאורה גם אם באופן עקרוני מצוות עצי המערכה דוחה את האיסור של בל תשחית ומתירה לקוץ אילן עושה פרי, אך זהו טיעון אשר ניתן להשתמש בו רק כאשר אין ברירה אחרת ויש לכרות עץ פרי בכדי לקיים את עבודת המזבח, אבל בשגרת עבודת המקדש ברור שאין זו המציאות, מפני שניתן לכרות עצים אחרים שאינם עצי פרי, וממילא כבר אין צורך וגם אין הצדקה הלכתית לכרות עצי פרי, כאשר קיימות חלופות אחרות.

כסייעתא לשיטת הבאר שבע מצינו את שיטת השלטי גיבורים (ע"ז פ"א ) שסובר כי איסור בל תשחית נדחה מפני קיום מצווה, כראיה לשיטתו מביא השלטי גיבורים את דין הקריעה על המת, שהרי הקריעה משחיתה  את הבגד אך למרות זאת האבל קורע על מתו, ממילא מוכח שאיסור בל תשחית נדחה משום מצוות הקריעה על המת.

המשנה למלך (הלכות איסורי ביאה פרק ז' הלכה ג' ) סובר שאיסור כריתת עצי פרי נאמר רק ביחס להשחתה גמורה של העץ, וכגון במקרה שכורת את שורשי העץ לגמרי, אבל קציצה של ענפים איננה בכלל האיסור. ממילא קציצה בשביל עצי המערכה איננה אסורה משום שלעצי המערכה היו קוצצים ענפים מתוך העץ ולא כורתים ומשחיתים לגמרי את העץ.

מתוך דברי המשנה למלך והבאר שבע עולה כי לכאורה יהיה מותר לקוץ ענפי אילן מאכל לצורך ענפי סכך מפני שהקציצה נעשית לצורך מצווה, אך לסברת האחרונים שהקשו על דברי הבאר שבע,  ההיתר יצטמצם רק למקרה בו אין לו סכך אחר.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה

לתגובות stern1416@gmail.com