אין לצפות ממבצע צבאי שיהיה אירוע חיובי או כזה המעורר רגשות שלווה ונחת, לעומת זאת, אי אפשר שלא לצפות מנופש בחו"ל להיות חוויה נעימה של תענוג ופינוק. ומה קורה ששני האירועים מתמזגים יחד למעין שעטנז? נרקמת לה הסאגה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת ותסופר להלן (ת"ק 53591-01-15 גזאל ואח' נגד השטיח המעופף בע"מ).
התובעים, נופשים שרכשו חבילת "הכל כלול" באנטליה שבטורקיה באמצעות חברת "השטיח המעופף", נאלצו לארוז בבהילות את המזוודות ולשוב ארצה בטיסת חירום. וכל זאת בשל הודעה של הנתבעת, ספקית חבילת הנופש, לפיה בעקבות החרפת היחסים עם טורקיה במהלך מבצע צוק איתן החליטה ממשלת ישראל להשיב את כל הישראלים בחזרה לגבולות ישראל. למרות שהתובעים ביקשו להישאר על אחריותם הבלעדית בטורקיה ולהמשיך את החופשה, סירב הנציג הטורקי של הנתבעת לבקשה זו והורה להם למהר להגיע לשדה התעופה.
המצב שכשלעצמו כפי שתואר עד כה מאכזב ולא נעים, אך השתלשלות האירוע מעתה והלאה רק מחריף בחומרתו – בשדה התעופה נאלצו התובעים וילדיהם הקטנים להמתין עד הבוקר שלמחרת לטיסה. בזמן ההמתנה הארוכה הזו לא הוגש להם אוכל ואפילו לא שתייה, מה שמיותר לציין, גרם להם אי נוחות וצער רב, בעיקר לאחת מהילדות של התובעים שהינה מוגבלת.
וזהו לא סוף הסיפור – המטוס שהגיע בבוקר העביר את התובעים ליוון ולא ישירות לישראל. התובעים נאלצו להמתין בשדה התעופה היווני 12 שעות ורק לאחר מכן עלו על מטוס מיוון ישראל.
לאחר שובם לארץ, פנו התובעים אל הנתבעת מספר פעמים ודרשו החזר כספי ופיצוי בשל הטרטור והסבל הרב שעברו. במכתב תשובה שהעבירה להם הנתבעת (חברת "השטיח המעופף") נטען כי חבילת הנופש קוצרה בשל מבצע "צוק איתן" עקב הפסקת מרבית הטיסות לישראל, מה שהיה מלווה בנאום חריף של ראש ממשלת טורקיה נגד ישראל, עקב המבצע הצבאי. הלקוחות של חברת "השטיח המעופף" שנפשו בטורקיה, כך נטען במכתב, פונו חזרה ארצה לצורך הבטחת שלומם.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בשל החרפת היחסים עם טורקיה במהלך מבצע "צוק איתן" החליטה ממשלת ישראל "בצעד דרמטי" להחזיר את כל הישראלים הנופשים בטורקיה בחזרה לגבולות ישראל. זאת ועוד, הנתבעת אף נתלתה, כביכול, באילן גדול של אחריות לאומית וטענה כי פעלה בנחישות באחריות ובמיומנות כי לאתר במהירות את כל אזרחי ישראל הנופשים בטורקיה, והודיעה להם כי התקבלה הנחייה מטעם מדינת ישראל להשיבם ארצה מטעמים בטחונים. נמצא איפוא, כי על פניו ראויה חברת "השטיח המעופף" לשבח על המענה המהיר והיוזמה להבטיח את שלומם של התובעים, דבר הנעשה לטענתה מתוך דאגה כנה לשלומם וביטחונם.
בית המשפט נדרש לשאלת הגבול בין אחריותה של חברת תיירות לשלום הנופשים ששהו באמצעותה בחו"ל, לבין כפיה על אותם נופשים לשוב לגבולות הארץ בבהילות. בפסק דין מרתק, קבע השופט כי קו פרשת המים בפרשה שלפנינו היא שלילת חופש הרצון של התובעים. אמנם נכון כי בסיטואציה שנוצרה במהלך מבצע "צוק איתן" נשקפה סכנה מסוימת לאזרחי ישראל ששהו באותו זמן בטורקיה, אך האם די בסכנה זו כדי להתיר למדינה לשלול את חופש הרצון של אזרחיה הנופשים ולכפות עליהם להפסיק את הנופש ולחזור לארץ לאלתר? בית המשפט קבע כי "מן הבחינה העקרונית, התשובה לשאלה זו אינה פשוטה כל עיקר. ייתכנו מצבים בהם המדינה תהיה רשאית לנקוט גישה פטריארכלית כלפי אזרחיה. טול למשל מקרה שבו קיימת סכנה ממשית כי אזרחים ישראלים יילקחו כבני ערובה בארץ זרה על מנת לסחוט את מדינה ישראל. במקרה זה צריך לעשות איזון בין מידת הסכנה הנשקפת והשלכותיה על האזרחים ועל המדינה, לבין המשקל הכבד של זכות האדם לחופש התנועה שהיא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו."
ואולם במקרה שלפנינו, קבע בית המשפט כי שאלה זו כלל אינה מתעוררת! מתברר שסיפורנו כלל פרט אחד שהכריע את הכף לטובת התובעים באופן מובהק. זאת מכיוון שאותו פורום שהתכנס על מנת לדון בשאלת החזרת הנופשים לארץ, ועליו מסתמים הנתבעים בכתב ההגנה, לא קבע כלל ועיקר כי קיימת סכנה המצדיקה את שלילת חופש הרצון של הנופשים. פרט עקרוני זה עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים מפרוטוקול ישיבת החירום של אותו פורום מכובד, שבו נכתב: "כל המבצע הזה הוא וולנטרי ואין אנו יכולים לחייב את הישראלים להתפנות מטורקיה".
לאחר שנוכחנו לדעת כי המדינה עצמה לא ראתה אל נכון לכפות על הנופשים לחזור לארץ, ושהדבר נכתב ברחל בתך הקטנה בפרוטוקול ישיבת החירום, קורסת טענת הנתבעת לפיה המצב הביטחוני התיר לה לכפות על התובעים לשוב לישראל.
בת המשפט קבע כי הנתבעת ניצלה את האופציה שסיפקה המדינה על חשבונה לטובת האזרחים ופירשה אותה באופן מגמתי, דבר שהוביל לכפייה של ממש על התובעים, בניגוד לרצונם, להפסיק את הנופש לאלתר.
השופט הנכבד הדגיש כי מעשה של כפייה יכול לרקום עור וגידים גם באמצעים שאינם בגדר פשע חמור. למשל עצם הסתרת העובדה שמדובר במבצע וולנטרי ושהמדינה עצמה לא חייבה את הנתבע להפסיק את הנופש, יוצר מצב שווא שבהקשר שתואר, מתגבש לידי מעשה כפייה. וזאת מאחר שנציג הנתבעת, שהעביר את המסר הלקוני לתובעים, לא השאיר בידיהם ברירה אלא לעלות לאוטובוס המוביל לשדה התעופה תוך שעה. ואף הוסיף חטא על פשע כשסירב לבקשת התובעים להישאר בטורקיה על אחריותם.
נמצא כי התובעים היו זכאים לקבל מידע מלא ומהימן המציג את עמדת המדינה, לפיה עומדת לרשותם טיסת חירום וולנטרית (למקרה שיחליטו לשוב ארצה), בעוד שאם יבחרו להישאר בטורקיה, טיסת החזור בעינה עומדת. ביטול טיסת החזור הינה ראייה חותכת כי הנתבעת כפתה על הנתבעים לעלות על טיסת החירום.
השאלה המתבקשת העולה מהתיאור התנהלותה של הנתבעת היא מה התועלת שעלתה לה מביטול טיסת החזור? והתשובה היא, מן הסתם, פוטנציאל להגדלת רווחי הנתבעת על חשבון המדינה והנופשים. הנתבעת ניצלה את מבצע טיסות החירום הוולנטרי שאורגן על חשבון המדינה, ויישמה אותו למען תועלתה הכלכלית - כאילו המדינה הורתה לה לכפות על הנופשים לשוב לאלתר בטיסת החירום. במקביל ביטלה את טיסת החזור.
בית המשפט קבע כי "שיטת פעולה זו ,לחטוא ולבקש שכר כפנחס, אפיינה את התנהגות הנתבעת גם ביחס לשימוש שעשתה בסך של 935 דולר שהופקד בידיה הנאמנות על ידי המלון על מנת להעבירו לתובעים. מדובר בסכום כסף ששייך התובעים שהנתבעת החזיקה בתור נאמן והייתה חייבת להעבירו ליעדו לאלתר וללא כל דיחוי מבלי שאף נדרשה לכך, תוך ציון מקור הכסף. מה עשתה הנתבעת? השאירה את הכסף אצלה בידיה הנאמנות וטענה בכתב ההגנה כי מדובר במתנה לכל דבר שהחליטה לתת לתובעים מתוך נדיבות יתר על מנת לרצות אותם. בהתקרב מועד המשפט, הבינה הנתבעת כי למצג השווא אין שום סיכוי בבית משפט זה והקדימה תרופה למכה על ידי הפקדת הסכום באיחור של למעלה מששה חודשים בקופת בית המשפט מתוך הודאה והכרה מאוחרת כי זה לא הכסף שלה אלא של התובעים וכי עיכבה אותו בידיה הנאמנות שלא כדין."
עוד קבע בית המשפט כי "היחס המזלזל והלא ראוי של הנתבעת כלפי הנופשים עולה גם מהפרה חמורה של הוראות חוק שירותי תעופה..." בכך שהנתבעת לא סיפקה לתובעים מזון ושתייה לא באנטליה ולא באתונה, כפי שמחייב החוק באופן קוגנטי.
המקרה שלפנינו כה חמור עד שבית המשפט בחר לפסוק לנתבעים גם פיצוי בגין עוגמת נפש, על אף שסעד זה הוא שכיח בתביעות המוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות. השופט חידד את האכזבה שעלתה לתובעים שיצאו לנופש בהזכירו את המשפט הידוע לפיו "גודל האכזבה כגודל הציפיות", וקבע כי ל"נופשים אפוא 'גולגולת דקה'מבחינת רגישותם למטרדים , לתקלות, לאכזבות ומפחי נפש".השופט קבע כי במקרה שלפנינו "מה שהיה אמור להיות חוויה בלתי נשכחת מרוב הנאה הפך, בן לילה, לחוויה בלתי נשכחת מרוב סבל".
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי חברת "השטיח המעופף התרשלה, פעלה בחוסר תום לב, הפרה את הסכם ההתקשרות עם התובעים, ואף הפרה את חובותיה לפי חוק שירותי תעופה. כמו כן, הנתבעת גם העזה לעשות שימוש בלתי חוקי בסכום ההחזר שהמלון העביר לתובעים באמצעותה ועיכבה את הסכום תחת ידה תקופה ארוכה. לפיכך זכאיםהתובעים לפיצוי הן מכוח דיני הנזיקין, הן מכוח דיני החוזים, והן מכוח חוק שירותי תעופה - ובסה"כ נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל העומד על 25,544 ש"ח, ובנוסף ישולמו לתובעים הוצאות משפט. ועל זה נאמר - "למען יראו וייראו".