אאא

    בפרשתנו, אנו נחשפים לדמותו של אבי האומה היהודית - אברהם. מכאן ואילך, הוא ומשפחתו וצאצאיו, יהיו הנושא המרכזי של סיפורי התורה. עד עתה, התורה נכתבה כספר ההיסטוריה של העולם - הבריאה והאנושות הכללית, אך מכניסתו של אברהם למערכה, מתמקדת התורה בסיפור האישי שלו, ומתנתקת מההיסטוריה הכללית.

    עלינו להבין, במה היה גדול כוחו של אברהם? הרי כבר לפניו חיו בעולם צדיקים שהאמינו באלוקים והלכו אחריו, כמו: אדם, חנוך, מתושלח ונח. במה התייחד אברהם שהפך דווקא הוא - להיות אבי האומה היהודית?

    תשובה לכך, נוכל למצוא בדברי הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק א) - שבעקבות חז"ל, חושף בפנינו את "הפרק הראשון" בקורות חייו של אברהם - "הסיפור מאחרי הקלעים" על דרכו של אברהם לגילוי האלוקים.

    הוא מתאר, שבימי אנוש "טעו בני האדם - טעות גדול! וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו, נמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה. אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון: חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו".

    אברהם הצעיר - בכוחות עצמו ורק בעזרת שכלו, מגלה את עובדת קיומו של האלוקים והשגחתו: הוא "התחיל לשוטט בדעתו - והוא קטן, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם. ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק - מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוק אחד, והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוק - חוץ ממנו. וידע שכל העולם - טועים!".

    הוא אינו מסתפק בהכרה האישית שלו, אלא הוא "עושה נפשות" לרעיון שלו. כמו שאנו מוצאים בתחילת הפרשה: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (פרק י"ב). וביאר רש"י: "שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום". אברהם ושרה יצרו "צבא של מאמינים" והביאו את בשורת האלוקים לעולם כולו. ובכך הוא שונה מהצדיקים שקדמו לו - כי הוא "מפיץ התורה והאמונה" הראשון.

    רוצה לומר, אברהם היה - מהפכן, נוֹן-קוֹנְפוֹרְמִיסְט, ומוֹרד במוסכמות המקובלות. למעשה, הוא היה אולי "סרבן המַצְפּוּן" הראשון בעולם. ואכן מצינו במדרש בראשית רבה (פרשה מ"ב) המסביר את הכינוי "אַבְרָם הָעִבְרִי" (פרק י"ד) - "כל העולם כולו מעבר אחד, והוא (אברהם) מעבר אחד". הוא נאבק על האידיאולוגיה שלו, מול אמונה אלילית - שהייתה נחלת הכלל בדורו. כוחו של אברהם בא לידי ביטוי בכך שהוא "שחה נגד הזרם" והלך "נגד הרוח" - השולטת בתקופתו.

    המשנה מציינת, ש"עשרה נסיונות - נתנסה אברהם אבינו עליו השלום, ועמד בכולם" (אבות ה), ורמב"ם בפירושו מציין, שהראשון בהם הוא - הציווי הפותח את הפרשה: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (פרק י"ב). עליו להפנות עורף למקום מגוריו, לחברה ולמשפחה שלו, וללכת על יעד לא-ידוע, אל עתיד לוּט בַּעֲרָפֶל.

    נראה, כי חלק בלתי נפרד מהנסיונות הבאים על אברהם, נעוץ בעובדה שהוא אינו מקבל "תגמול הולם" עבור מאמציו למען האלוקים - בשעת מעשה. גם אחרי שהבטיח לו ה' - שאם יעשה כדבריו וילך אל הארץ שיראה לו, הוא יהנה משפע של אושר וברכה. בכל זאת, הוא אינו זוכה שם ל"חיים קלים", ואיננו נח "על זֵרֵי הדַּפְנָה", אלא עדיין הוא מתמודד עם אתגרים רבים. בארץ שהובטחה לו ולזרעו, הוא מוצא "רעב", שמכריח אותו לקבץ נדבות ולסכן את עצמו ואת משפחתו במצרים. ובהמשך, הוא נתקל במלחמה.

    ולמרות כל זאת, אברהם אינו "ממהר", הוא מתאזר בסבלנות ואורך רוח, ומקבל את "הקצב האלוקי" - בהתבטלות גמורה, הוא מבין שרצון האלוקים נשגב מבינתו והדרך להשגת היעד - ארוכה ונסתרת. הקשיים אינם שוברים את רוחו ואת אמונתו, והוא נכון להמשיך ולעשות ככל אשר יורה לו הבורא.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

    נראה, שעניין זה היה הרקע לפרידת לוט מאברהם. לוט אינו מבין את המשמעות העמוקה של "האמונה התמימה". הוא חסר סבלנות, ורוצה "כאן ועכשיו!" בעיני רוחו, הוא תוהה: איזו משמעות יש לאמונה אם המאמין אינו מקבל את שכרו - שהובטח לו? האם יהיה צדיק - ורע לו?!

    קשה ללוט להשלים עם "העיכוב", ולכן הוא ממהר לממש את המתנות שהבטיח האלוקים לדודו אברהם - ומאפשר לרועיו לרעות בשדותיהם של אנשי הארץ, בטענה שהם כבר שייכים לאברהם, והוא לוט - היורש שלו. הוא ציפה להבין ולראות בחוש את יחסי "יד רוחצת יד" בין הבורא ומאמיניו, כי לא הבין את משמעות האמונה והציות העיור - הכופף את ראשו ואת שכלו בפני האלוקים

   לעומתו, אברהם נאלץ להתמודד פעם אחר פעם - עם אמיתות הדרך בה הוא בחר, ופעם אחר פעם הוא הוכיח את הדבקות וההתמסרות שלו לאלוקיו - למרות המשוכות הרבות שעמדו בפניו. ואולי משום כך הוא נקרא "אֵיתָן הָאֶזְרָחִי" (תהלים פ"ט),כמו שמצינו במסכת בבא בתרא (דף ט"ו.): "איתן האזרחי - זה הוא אברהם" - על שם איתנותו והחוסן הנפשי שהוכיח.

    גם בדורנו, תחושת "חוסר הצדק" הקיים בעולם, והצפייה הארוכה לישועה, עלולה לשבור את רוחנו. ובשעה שאנו נחשפים להתמודדות הזו, עלינו להעמיד אל מול עינינו את דמותו של אברהם אבינו, ולקבל השראה מאיתנות נפשו ואורך הרוח שגילה - ביחסו לאמונה.