אאא

"ההסלמה במצב הביטחוני", כך קוראים לזה היום פוליטיקאים חמורי סבר, חנוטים בחליפות. הם מבטיחים להתמודד, לעשות, לעצור את ההסתה, ועוד הצהרות מפוצצות שאין מאחוריהן דבר או חצי דבר. בינתיים, בני דודינו ממשיכים לקחת לאמא את סכין המטבח, ולחפש יאהוד כדי לנעוץ את את כלי המשחית עמוק בגבו ולמות מות קדושים, בשם הג'יהאד.

עד כאן הכל טוב, אבל איך זה מתקשר למוסיקה היהודית, שעליה ועל ספיחיה אני מרבה להתבכיין כאן מעל במה מכובדת זו? קשור. כי מוקד העימותים הרותח ביותר הוא העיר חברון. עיר האבות חברון. וכאן יש לי בעיה קטנה.

ישנו דיסוננס רב שנים ולא פתור, בין הלך הרוח במוסיקה החסידית לבין המצב דה פאקטו בשטח. כן, למרות שאולי זה ירגיז חלקים מקוראינו, מרביתו של הציבור החרדי מבחינה מדינית הוא מרכז, שנוטה לעיתים יותר שמאלה מאשר ימינה. הדברים ידועים, ואין צורך לפרט את עמדתם של רוב רובם של גדולי ישראל, שזעקו על קדושת החיים, שחשובה עשרות מונים, מאידיאלים של אדמה וריבונות, בשמם אנשים הולכים להיהרג.

עזבו את דעתי האישית, הייתה זאת עמדתם הנחרצת של שורה ארוכה מגדולי ישראל. ובכל זאת, המוסיקה החסידית כולה רוויה בשירים לאומיים, לאומניים, לוחמניים, משל היה שהזמרים שחיים על סיר הבשר שם בארצות הברית, נכנסו אל אולפן ההקלטות ישר מאימון טנקים על גבול עזה.

הצהרות בומבסטיות שמתנגנות עד עכשיו, "לא נזוז מכאן!", "חברון מאז ולתמיד!", ירושלים לא למכירה!", "חברון עיר האבות, שלנו לדורי דורות!", "ארץ ישראל שלנו לעולם!" - שר לנו דוד גבאי, כשהוא מתהלך בביטחון מוחלט, ברחובות בורו פארק. "שיר לחיילים" - שר יעקב שוואקי ממקום מושבו בעיירה היורקתית בפרברי ניו יורק.

תודה חברים, אנחנו מצדיעים לכם. קבלו את עיטור העוז המופת והגבורה מהרמטכ"ל, ולשירת התקווה הקהל מתבקש לקום. ואני בטוח שיש עוד כמה שירים ששכחתי לציין.

בעיניי רבים, מדובר בשירים שאותם אנחנו שרים שנים על גבי שנים בהתלהבות, כאילו התחנכנו על ברכי תנועת הנוער "בני עקיבא" ולא בישיבות קדושות. מדובר בשירים, שמזריקים במאזין זריקת לאומניות וגורמים לו לקחת את הדגל (סטייל מירי רגב) לתקוע אותו על הרכב, ולצאת למסע שורשים בחברון, חלחול, ג'ל'וליה, ואם אפשר לקפוץ לביקור תיירותי בשכם, שתושביה ידועים בחיבתם המיוחדת ליהודים, ולהשתטח על קברו של יוסף הצדיק. מצווה הבאה לידך, אל תחמיצנה. גם אם היא תעלה לך בחיים. שנאמר כבר במקורותינו, "ארץ ישראל שלנו לעולם".

עכשיו נזכרתי שיש גם איזה שיר על שכם, ועל כמה שהיא שלנו (!!!). אז אפשר לשמוע את שירי העידוד והאופוריה המדומה על חברון, ולנסוע לשם לפרשת חיי שרה, שהרי אברהם אבינו קנה את המקום ב-400 שקל כסף, מעפרון החיתי. לכן לנסוע למקום שמאוכלס ב-400,000 פלסטינים עויינים, שרק רוצים לקרוע לגזרים כל יהודי באשר הוא, כדי "לחזק!" את החברה האמיצים שיושבים שם - ביני ובניך, מה היא.

אפשר לנסוע לעיר האבות שלנו לדורי דורות, לסכן את עצמך במטח אבנים במקרה הטוב ולהישאר עם פציעות לדורי דורות, ובלינץ' במקרה הפחות טוב, כמו שקרה לפני כחודש לקבוצת בחורי ישיבה שנכנסו בטעות לחברון וניצלו בניסים גמורים. את החוויה הזאת הם לא ישכחו לדורי דורות. אני יכול גם להניח שהם לא מתכוונים לבקר בחברון לדורי דורות. למרות שהיא שלנו לא פחות משכם, וסליחה, גם כאן שכחתי לכתוב גם, "לדורי דורות".

שום דבר לא ישתנה כנראה בקרוב, אנחנו נמשיך לזמר את השירים הלאומיים הללו בגרון ניחר, אבל נמשיך לפחד מהצל של עצמינו בכל פעם שנלך ברחוב, בירושלים, בנתניה, ברעננה ובכל מקום אחר, חוץ מבני ברק. אמרו ששם לא יפול.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

קצת אבסורדי, אבל אם תמצאו משהו לא אבסורדי במדינה המורכבת שלנו, תעדכנו אותי. עדיף בוואצאפ.

ואחת קטנה לסיום:

בטור הקודם פיקפקתי קצת בהצלחת שני הסינגלים שהוציאו באחרונה שני ענקי הזמר אברהם פריד ומרדכי בן דוד. מסתבר שטעיתי, בגדול.

'הנני בידך' של אברהם פריד, בלחן המופלא של פנחס ברייער הוא משב רוח מרענן ביותר במוסיקה החסידית. כן, צריך לשמוע את השיר יותר מפעם אחת כדי להתמכר, ולהשאב אל נהרות הרגש והאדירים שיש לשיר הזה להציע. תענוג מוסיקלי צרוף. אבריימל' ממשיך להשתבח, ובמקביל, להיות מקורי ומרענן. כאילו לא עברו 30 שנה מאז שפרץ לחיינו.

הסינגל השני, 'נקום' של מ.ב.ד בלחן המצויין והישיבתי של אלי קליין, שהוא כשלעצמו מכונת לחנים משומנת, הוא הדבר הלוהט ביותר שיש היום בקומזיצים של עולם הישיבות. אם תרשו לי להגדיר את 'נקום' כ'אפילו בהסתורה' של העשירים. זה מ.ב.ד אחרי הכל. תמשיכו לייצר מוסיקה איכותית. אנחנו זקוקים לזה.