אאא

התאונה הטראגית קרתה לפני תשע שנים. האיש, אב לשמונה, הגיע לעבודתו כממיין כביסה בחברת "תל-בר תעשיות", שמעניקה שירותי כביסה וגיהוץ לבתי חולים.

באחד הימים נפלה אנטנה שהייתה מחוברת למייבש, והמכונות מסביב הפסיקו לפעול. האיש ירד לחדר אליו מגיעה הכביסה למיון, עלה על מסוע הכביסה וניסה להרים את האנטנה.

ואז קרה הנורא מכל – המסוע החל לפעול וגרר את גופו, עד שהוא נמחץ בין המסוע לבין המייבש. הוא פונה לבית חולים "העמק" בעפולה, אך למרבה הצער נפטר מפצעיו.

כעבור שנתיים הגישו יורשיו תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בקרית גת. התביעה הוגשה נגד המעסיקה, חברת "טכנושור", שתחזקה את ציוד החברה, וכן נגד משרד התמ"ת, האחראי לאכיפת הוראות בטיחות במקומות עבודה.

לטענת התובעים, המנוח נפטר בעקבות טעות של עמיתו לעבודה, שחידש את פעולת המסוע בלי לבדוק שיש עובדים באזור.

בין היתר, הם טענו שהחברה לא דאגה לשיטת עבודה בטוחה בכך שלא התקינה גדר, שהייתה מונעת מהמנוח להיכנס לאזור המסוכן מלכתחילה.

החברה טענה מנגד, שהעבירה תדריכי בטיחות לכל עובדיה ושהמנוח, שעבד במקום כ-12 שנים פעל בפזיזות ולכן עליו רובץ האשם לתאונה. "טכנושור" טענה שאין לה קשר לתאונה כיוון שתפקידה מסתכם בשירותי תיקון ואחזקה לציוד.

המדינה אף היא ביקשה להתנער מאחריות, בטענה שמי שמחויב לפקח על קיום הוראות הבטיחות הוא מפקח עבודה מטעם המעסיקה.

כולם אחראים

העובד היחיד שהיה עד לאירוע סיפר כי לאחר שהבחין בנפילת האנטנה, קרא במערכת הכריזה לאנשי האחזקה והמשיך בעבודתו.

לדבריו, לאחר מספר דקות שמע צעקות, ואז ראה את המנוח תפוס בין גיר המסוע למייבש. הוא לחץ מיד על הכפתור שעוצר את המסוע ורץ לעזרתו.

עדות זו התקבלה על ידי השופט אבישי זבולון, והיא חיזקה את עצם התרחשות התאונה כמתואר בכתב התביעה.

השופט הבהיר שמעסיקה מחויבת לשמור על ביטחון עובדיה, בין היתר באמצעות נקיטת אמצעים סבירים להגנתם מפני סיכונים. ואולם, לא מדובר באחריות מוחלטת לכל נזק אפשרי והיא מסוייגת רק לאירועים צפויים שניתן היה למנוע מראש.

במקרה הזה, קבע השופט, המעסיקה בהחלט הייתה יכולה לצפות כי הותרת המסוע חשוף ולא מגודר, באופן שכל עובד יכול לעלות עליו כאוות נפשו, עלולה לסכן את חיי עובדיה ובטחונם.

בנוסף, המעסיקה לא הוכיחה שתדרכה את המנוח כראוי, בין היתר משום שלא החתימה אותו על טופס תדרוך בטיחות.

ואולם, לא רק המעסיקה אשמה, ציין השופט. "טכנושור" הייתה צריכה להתקין אפשרות להפסקה אוטומטית של המערכת בשעת תקלה, והמפקח מטעם התמ"ת היה חייב לבדוק שהמנוח חתם על טופס הדרכת בטיחות.

כמו כן, קיבל השופט את טענת המעסיקה, לפיה המנוח נהג בפזיזות כשניסה לתקן את התקלה בעצמו.

לבסוף, השופט "חילק" את האחריות לתאונה בין כל המעורבים, כולל המנוח עצמו: על המעסיקה הוטלה אחריות בשיעור 60%, 10% אחריות הוטלה על "טכונשור" ו-10% למדינה. בנוסף, השופט הטיל 20% מהאחריות על המנוח עצמו.

לפיכך, בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעות לשלם ליורשים 800 אלף שקל עבור אובדן שכר ושירותי אב ובעל, בתוספת שכ"ט בשיעור 20.34% מגובה הפיצוי.

  • ב"כ התובע: עו"ד אריה הופמן
  • ב"כ הנתבעות: עו"ד אמודאי, עו"ד שטרוזמן

לפסק הדין לחצו כאן

הכותב: עו"ד דניאל אדזיאשוילי עוסק בנזקי גוף ותאונות עבודה

לעורכי דין תאונות עבודה • אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.