אאא

    "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כ"ה)

    בשולי האירועים המתוארים בפרשת "תולדות", נמצא ויכוח מעניין במיוחד.

    בעקבות "מכירת הבכורה", מסיק ה"אבן עזרא" שיצחק אבינו היה "עני מרוד", וגם בניו - עשו ויעקב, חיו במחסור. משום כך, הסכים עשו למכירה, "ואילו היה הלחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו - לא מכר בכורתו - בעבור נזיד!" לדבריו, "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה", הוא "בעבור שראה - שאין לאביו עושר".

    בפירושו, הוא מביא ראיות רבות מתוך הכתוב - לעוני ששרר בבית יצחק ורבקה. למשל, יצחק מבקש מעשו "הָבִיאָה לִּי צַיִד" (פרק כ"ז), משמע, שלא היה אוכל בשפע. ועוד, "למה לא היה ליעקב בגדים חמודות?" (בכתוב מצאנו שרק לעשו היו בגדים שכאלה), ומדוע כאשר יעקב הולך - במצות אמו - לחפש אשה, היא לא נתנה לו כסף וזהב? ובעקבות כך, יעקב הוצרך לבקש מה': "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (פרק כ"ח), "ולמה לא שלחה אליו הון - והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן!" הרי הייתה יכולה רבקה לשלוח לו כסף, ולפתור אותו מהעבודה הקשה בבית אחיה לבן. מכל אלו מוכרח - שיצחק היה אביון.

    הוא מציין, שרבים יתמהו על דבריו, שהרי "עזב לו אברהם ממון רב!" אם כך, "איפה הכסף" שהוריש אביו העשיר - ליצחק בנו?! אך הוא דוחה זאת, "כאילו לא ראו בימיהם, עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו". אם כן, אין פלא שיצחק - שירש הון עצום, איבד את כל ממון בית אביו.

    אמנם, העיד הכתוב בפרשתנו על יצחק: "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (פרק כ"ו), אך כל זה קרה בתקופה אחרת, ולאורך שנים רבות - הוא היה עני.

    רמב"ן חולק על ה"אבן עזרא" בצורה חריפה: "ורבי אברהם (אבן עזרא) משתבש בכאן מאד!" ומוסיף: "אני תמה, מי עוור עיני שכלו בזה?!"

    הוא מאריך בפירושו, על מנת להוכיח שיצחק אכן היה עשיר ומכובד בעיני הכל, שהרי "היו האבות כולם כמלכים, ומלכי גויים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית". ולדבריו, מה שביזה עשו את הבכורה - אינו משום מחסור, אלא "לאכזריות לבו".

    לשיטת הרמב"ן, מי שחווה עוני בחייו, אין זה כי אם "עונש" - מאת האלוקים, בעקבות מעשיו הרעים, ואף אם מצאת צדיקים - שמגיע אליהם כמעשה הרשעים - והם עניים, "אין זה באותם שנתברכו מפי הקדוש ברוך הוא, כי בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י). ויצחק, הרי התברך מפי עליון, שנאמר: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" (פרק כ"ה), ובלתי אפשרי, שמי שבורך - באופן אישי מאת האלוקים, יסבול ממחסור בחייו.

    ה"אבן עזרא" התמודד עם שאלות אלו, וציין, שאין לתמוה על כך שה' לא העשיר את יצחק ברוב ימיו, "ועוורי לב יחשבו - כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח". (אליהו הנביא שהזדקק למזונות מהעורבים). והשואלים: "למה חסר השם ממון ליצחק? אולי יודיעונו, למה חסר מאור עיניו?" אלא "יש לו סוד, ואין לנו לחפש - כי עמקו מחשבות השם, ואין כח בדעת האדם להבינם".

       גם לטענה זו מתייחס הרמב"ן בדבריו: "והשאלה על מאור עיניו - שאלת עוורי לב!" כי הסיבה לעיוורון של יצחק - מבוארת בכתוב - כדי שיוכל יעקב לגנוב את הברכות.

    ובכלל, לדברי רמב"ן - "עיוורון בגיל מבוגר" הוא עניין טבעי, כמו שמצינו ביעקב עצמו בעת זקנותו: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (פרק מ"ח). ורק במשה רבנו מספר הכתוב "דבר פלא" - שלמרות גילו המופלג, "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ" (דברים ל"ד). משמע, על פי הטבע - המאריך ימים ומזקין, מאבד מיכולת הראיה שלו.

    נראה, שיש כאן מחלוקת מהותית במושג ה"עוני". לפי הרמב"ן, עוני הוא עונש לאדם בעבור עבירות שעשה. ולפי ה"אבן עזרא", עוני אינו בהכרח מבטא כעס מאת האלוקים, ופעמים שנגזר על אדם צדיק - להיות עני, בשביל סיבה נסתרת.

    בהקשר זה, יש לציין שרבי אברהם אבן עזרא - נודע כאיש עני מאוד, והוא בעצמו חיבר שירים המתארים את "חוסר מזלו והצלחתו":    

    לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי -
    לֹא יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדֵי מוֹתִי.
    לוּ אֶהֱיֶה סֹוחֵר בְּתַכְרִיכִין -
    לֹא יִגְוְועוּן אִישִׁים בְּכָל יָמָי.

    ובשיר אחר:

    אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַׂר,
    אוֹמְרִים: כְּבָר רָכַב.
    אָבוֹא לְעֵת עֶרֶב,
    אוֹמְרִים: כְּבָר שָׁכַב.
    אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב,
    אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב,
    אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי
    נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב.