אאא
הגמרא (ברכות כא:) מסתפקת האם מותר להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה בכדי לענות אמן יהא שמיה רבה. בסיס הספק נובע מהחשיבות הרבה שבעניית אמן יהא שמיה רבה.  אומנם לקדושה ומודים דרבנן אין להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה אך ייתכן שאמירת אמן יהא שמיה רבה היא שונה מפאת חשיבותה הרבה, ואף העוסק במעשה מרכבה יש לו להפסיק באמצע לימודו ולענות יהא שמיה רבה וכו'. למסקנת הגמרא אין להפסיק באמצע תפילת שמונה עשרה ולענות יהא שמיה רבה. דברי הגמרא נפסקו בשו"ע (או"ח סי' קד  סעי' ז).
 
עוד פסק השו"ע, כי אמנם באמצע תפילת שמונה עשרה אין להפסיק ולענות בפיו אמן יהא שמיה רבה, אך כן צריך להפסיק את תפילתו בשתיקה, ולכוון לשמוע את אמירת שליח הציבור, משום שההפסקה שבשתיקה והכוונה בשמיעה תעלה למפסיק מדין שומע כעונה כאילו הוא ענה אמן יהא שמיה רבה במו פיו.
 
כתב הבאר שבע (סי' לא ) שמתוך ספק הגמרא האם יש להפסיק באמצע שמונה עשרה רק ביחס לעניית אמן יהא שמיה רבה ואין הגמרא הסתפקה ביחס לעניית קדושה או מודים דרבנן, משמע שעניית אמן יהא שמיה רבה חשובה מעניית קדושה ומודים דרבנן.

חשיבות אמירת יהא שמיה רבה

מובא בגמרא (ברכות ג.) שבשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
 
עוד אומרת הגמרא(שבת קיט: ) שכל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו את גזר דינו. נחלקו הראשונים מהי כוונת הגמרא שיש לענות בכל כוחו. רש"י(הובאו דבריו בתוס' ד"ה כל העונה שבת קיט: ) סובר כי בכל כוחו הכוונה בכל כוונתו, ולכן על העונה לכוון בכל ליבו ומחשבתו בעת שהוא עונה אמן יהא שמיה רבה.
 
תוספות (שבת קיט: ד"ה כל העונה) מביאים את דברי הפסיקתא "במעשה דר' ישמעל בן אלישע דקאמר התם, כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם, הרי הם מבטלים גזירות קשות".לאור זאת סוברים התוספות כי בכל כוחו הכוונה בכל כוח קולו, לכן יש לענות אמן יהא שמיה רבה בקול רם ולא בלחש.
 
פסק השו"ע (או"ח סי' נו סעי' א) שיש לענות אמן יהא שמיה רבא בקול רם, וביאר המשנה ברורה ( סי' נו סע"ק ה) "דעל ידי הענייה בקול רם מתעוררת כוונת הלב (כמובא בראשונים וכן הובא בבית יוסף) ועל ידי קול זה מתבטלים גזרות קשות. ומכל מקום לא יענה בקול חזק מידי עד שיתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם בזה לחטא".

להפסיק בברכת שומע תפילה לעניית אמן יהא שמיה רבה

באחרונים מצינו סברא כי אומנם באמצע תפילת שמונה עשרה אין להפסיק ולענות יהא שמיה רבא, אבל באמצע ברכת שומע תפילה יש טעם להתיר לענות אמן יהא שמיה רבה.
 
סברת המתירים מבוססת על דברי הגמרא (ברכות לא.) האומרת שבברכת שומע תפילה יכול אדם לבקש על כל צרכיו, וממילא טוענים האחרונים כי אם הותר לאדם לבקש על חייו, בריאותו ופרנסתו ואף על ענייניו הרוחניים האישיים,  מדוע שלא יוכל לבקש גם על עניינים רוחניים נוספים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

 
ייתכן כי ניתן להוסיף סברא על דברי האחרונים, שהרי כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו קורעין לו גזר דינו, וממילא אפשר לומר שבאמירת יהא שמיה רבה יש גם משום ענייני שמים שהם שבח לקב"ה וגם משום צרכיו שלו שהרי הענייה יכולה למחוק גזירה רעה.
 
בספר אפיקי מגינים (או"ח סי' קיט) כתב שאין להתיר עניית אמן יהא שמיה רבה באמצע ברכת שומע תפילה, משום שהתפילה היא בקשת רחמים ותחינה לבורא עולם, ולכן המתפלל על צרכיו הרי הוא עוסק בדברים שהם מעניין התפילה, וממילא מותר לו לאדם לומר בפיו את אשר הוא מבקש, ואין בכך משום הפסק בתפילה, אבל אמירת אמן יהא שמיה רבא וכו' היא מצווה אחרת, שאיננה ממש מעניין התפילה וממילא יש בה משום הפסק בתפילה ולכן אין להפסיק באמצע ברכת שומע תפילה ולענות יהא שמיה רבא.
 
נימוק נוסף מדוע אין להפסיק בברכת שומע תפילה לצורך עניית אמן יהא שמיה רבה, מובא באשל אברהם (או"ח סי' קד') המבאר שלאחר מסקנת  הגמרא בברכות כא: שאין להפסיק באמצע התפילה לעניית יהא שמיה רבא, אזי כבר אין לחלק ולומר שבברכה מסוימת ניתן להפסיק ולענות ובברכות אחרות אין להפסיק ולענות, מפני שחכמים קבעו דין אחד לכל התפילה ולא חילקו בדבריהם.
 
יהי רצון שבזכות עניית אמן יהא שמיה רבה נזכה לבשורות טובת.
 
לתגובות stern1416@gmail.com