אאא

האיש הגיע לארץ מניגריה, קיבל אשרת שהייה והוגדר כתושב ארעי. ממאי 2004 ועד אפריל 2005 הוא עבד במלון רויאל ביץ' באילת, שהפריש עבורו תגמולי קרן פנסיה מפברואר 2005 עד מאי 2005 לקרן "מבטחים החדשה" ב"מנורה מבטחים".

לייעוץ בענייני קרן פנסיה:

עו"ד ביטוח

באפריל 2005 הוא פוטר. למרבה הצער, כמה חודשים אחר כך הוא נפטר, והותיר אחריו אישה ובן. כעבור מספר שנים, אשתו עברה על המסמכים שלו וגילתה במקרה שלבעלה המנוח הופרשו כספים לקרן הפנסיה.

כשהיא פנתה למנורה מבטחים בבקשה לתשלום קצבת שארים, נמסר לה כי היא ובנה אינם זכאים, מאחר שלא הופרשו כספים לטובת הקרן בחודשים שבין הפסקת העבודה של המנוח לפטירתו.

בעקבות הסירוב, הגישו האישה והבן תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה ביקשו לקבוע שהם זכאים לקצבת שארים.

התובעים טענו שמנורה התנהלה בחוסר תום לב, כשלא הודיעה למנוח על השינוי הביטוחי הצפוי לאחר פיטוריו.

כמו כן, לטענתם לא נשלחה לו הודעה על הפסקת חברות בקרן, בניגוד לחוזר המפקח על הביטוח משנת 2003, בו נקבע כי מנהלת קרן חייבת להודיע לעמית על שינוי הצפוי בכיסוי הביטוחי, לפחות 21 ימים מראש.

"לו הייתה מנורה מודיעה לבעלי כי הכיסוי הביטוחי שלנו ייפגע במידה ולא נמשיך להפריש התגמולים היינו דואגים לבצע ההפרשות כסדרן. בפועל הודעה כזאת לא נשלחה מעולם", סיפרה התובעת.

הנתבעת טענה שהמנוח לא היה זכאי להארכת הביטוח לה זכאי עמית שהופסקו ההפקדות לטובתו, שכן לא צבר 12 חודשי גמול בקרן הפנסיה. במצב כזה, גם חוזר המפקח לא רלוונטי, כיוון שהוא מתייחס למקרה שבו עומד להסתיים כיסוי ביטוחי של עמית שזכאי להארכת ביטוח.

עוד נטען כי הפסקת הכיסוי הביטוחי חלה במועד בו הפסיק המעסיק לשלם את הגמול, ובמצב כזה המנוח הוא שהיה צריך להמשיך את הפקדותיו באופן עצמאי על מנת לשמור על זכויותיו כעמית "פעיל".

"תום לב מוגבר"

השופטת אסנת רובוביץ-ברכש הסבירה שעל קרן פנסיה מוטלת "דרישת תום לב מוגברת" ביחסיה עם עמיתיה. החובה היא לא רק לגלות את מלוא הפרטים המהותיים לביטוח, אלא אף לוודא כי המבוטח ער לתנאים המוקדמים ולסייגים של הכיסוי הביטוחי, במיוחד כאשר אינו עובד ישראלי.  

השופטת אף הבהירה, בין היתר, כי בחוזר המפקח אין כל הגבלה לגבי מספר החודשים שבהם העמית נדרש להיות מבוטח בפועל. כמו כן, בניגוד לטענות הנתבעת, המסמך לא מתייחס רק למצב של הארכת ביטוח.

מכאן המשיכה השופטת וציינה כי הנתבעת לא סתרה את גרסתה של התובעת, שלפיה אילו היו מקבלים הודעה, בעלה והיא היו פועלים להסדר תשלום דמי הגמולים.  

משכך, השופטת סברה שיש לראות את המנוח "כמי ששילם דמי גמולים עד למועד פטירתו, דהיינו יש לראותו כעמית פעיל, בנסיבות העניין".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה וקבעה שמות המנוח מזכה את התובעים בפנסיית שארים. בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובעים את תגמולי הפנסיה הנדרשים בהתאם לתקנונה, ממועד פטירתו של המנוח  ואילך.

בנוסף נקבע שהנתבעת תשלם הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.

  • ב"כ התובעים: עו"ד מליק ממשרד עו"ד קליר ושות'
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד לוי

לעורכי דין בתחום ביטוח • לפסק הדין לחצו כאן

הכותבת:  עו"ד טלי טרומפ עוסקת בדיני ביטוח

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

  

* הכותבת לא ייצגה בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.