חוטפי מינכן התעללו באכזריות בספורטאים

מהסרט "מינכן 1972 ומעבר" ומהכתבה עולה תמונה מזוויעה של עינויים קשים במיוחד שהעבירו החוטפים את הספורטאים ברגעים האחרונים לחייהם, כל זאת לעיני יתר החטופים שנאלצו לראות את חבריהם מעונים למוות. העינויים היו קשים כל כך שב"ניו יורק טיימס" החליטו שלא לפרסם את תמונות הזוועה מהמקום.

שתי המרואיינות כנציגות המשפחות הן אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו, ואנקי שפיצר, אלמנתו של מאמן הסיף אנדריי שפיצר. השתיים סיפרו על התמונות הקשות אליהן נחשפו. "התמונות רעות כמו שדמיינתי", אמרה רומנו לעיתון. כאמור, ב"ניו יורק טיימס" החליטו שלא לפרסם את תמונות הזוועה.

רומנו עצמו נורה מיד בתחילת המתקפה כאשר ניסה להתנגד לחוטפים, שמצידם הותירו אותו לדמם אל מול חבריו לנבחרת. חברי המשלחת הישראלית ספגו מכות קשות מהחוטפים ונהרגו במהלך ניסיון הפריצה הכושל של כוחות הביטחון הגרמנים בסמוך לנמל התעופה של מינכן.

"הרגע שבו ראיתי את התמונות, זה היה כל כך כואב", סיפרה אילנה רומנו. "אני זכרתי עד לאותו יום שיוסף היה איש צעיר עם חיוך ענק. זכרתי את גומות החן שלו. אבל ברגע הזה, יוסי שהכרתי נמחק לחלוטין".

בוועד האולימפי הבינלאומי לא הסכימו עד כה להנציח את הנרצחים, אך היו"ר החדש, תומאס באץ' הגרמני, החליט להנציח אותם באתר הנצחה במינכן שיכלול את שמותיהם.

טבח הספורטאים במינכן בוצע בחמישי בספטמבר 1972. בפעולת הטרור הותקפה משלחת ספורטאים מישראל למשחקים האולימפיים במינכן. במהלך המתקפה נרצחו דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפיו, מארק סלאבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפרינגר.

המתקפה החלה ב-4:30 לפנות בוקר, אז הצליחו חמישה מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור" לעבור מעל הגדר שהקיפה את הכפר האולימפי במינכן. שם הם חברו לשלושה מחבלים נוספים להם היה אישור שהייה בכפר האולימפי. המחבלים לבשו בגדי ספורט והסוו את כלי הנשק בתיקים גדולים, וכך לא עוררו חשד.

המחבלים פרצו לחדרים של חברי המשלחת הישראלית ולקחו תשעה בני ערובה. משה ויינברג ויוסף רומנו נרצחו במקום. ממשלת גרמניה פתחה במשא ומתן עם המחבלים, ותוך כדי המו"מ פרצו כוחות הביטחון הגרמנים למקום בו הוחזקו הספורטאים. במהלך ניסיון החילוץ נהרגו תשעת בני הערובה.