"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם" (בראשית מ פסוק א)
בפרשתנו, אנו מוצאים כללים ב"תורת התקשורת" - הנכונים גם היום.
רש"י דורש את סמיכות הפרשות:"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - לפי שהרגילה אותה ארורה (אשת פוטיפר), את הצדיק (יוסף) בפי כולם - לדבר בו בגנותו, הביא להם הקב"ה סורחנם של אלו, שיפנו אליהם ולא אליו. ועוד, שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם".
רוצה לומר, אחר המעשה של אשת פוטיפר, הנושא המרכזי ב"שיחות הסלון" בקהיר - נסובו בגנותו של יוסף. זה נרמז בלשון התורה, "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" המילה "דברים" מתפרשת כ"דִיבּוּרִים" - הדיבור העיקרי בפי האנשים, היה בעניין הזה.
אבל כל זה נמשך עד - שהופיעו הכותרות החדשות: "שחיתות שלטונית!" "שר המשקים ושר האופים חטאו למלך!" והם הדחיקו את העיסוק ב"פרשה" הישנה.
גם כיום, "המוצר" הכי דומיננטי בתקשורת הוא "חדשות". לנושא חדש ורענן - יש התעניינות גדולה יותר, והוא מסלק הַצִּדָּה מה שהיה עד כה - הנושא הכי בוער על סדר היום. יום אחד, הנושא הכי חשוב הוא עניין מסוים, למחרת - הנושא של אתמול כבר לא מעניין, כי נולד "אייטם" חדש.
דוגמה חיה לכך, נוכל למצוא בדברי הרב יעקב אשר שהתפרסמו השבוע באתר הזה (הסייעתא דשמיא בהתפוצצות פרשיות הח"כים אורן חזן וינון מגל - בדיוק ביום בו עבר חוק הגיוס), ניתן לומר שהחסד שנעשה ליוסף - בעקבות פרשיית ה"אופה והמשקה", חזר על עצמו גם בעת הזו.
ביטוי תקשורתי נוסף, אנו מוצאים בהתנהגותה של אשת פוטיפר. מיד אחרי שיוסף נס מפניה, היא מרימה קול צעקה, מכנסת את אנשי הבית, מסיתה אותם נגד יוסף, וממהרת להסית גם את בעלה. מדוע היא עושה זאת? לכאורה, עדיף לה להשתיק את הפרשה האומללה מבחינתה, שמא יחשוף יוסף את קלונה.
רמב"ן כותב: "בראותה כי הניח בגדו בידה, פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדוניו, והקדימתו אליהם לאמר - כי הפשיט בגדו, ובראותו כי הרימותי קולי - נבהל לברוח". וכך מפרש גם הספורנו בלשונו הקצרה: "ותקרא לאנשי ביתה - לזכות את עצמה!" מה שנקרא היום: "ההגנה הכי טובה - היא התקפה!"
אילו רק הייתה בטוחה שיוסף לא יספר לאחרים את מעשיה, היא הייתה בוחרת בשתיקה. אולם כיון שהיא חששה שיוסף יגלה את קלונה, הקדימה היא תרופה למכתה, וכדי להצטייר בעיני האחרים כנפגעת - היא יוצרת מניפולציה, וצועקת ומלינה על יוסף. כל זה, כדי לקנות את "דעת הקהל" לטובתה - קודם שיעשה זאת יוסף.
ה"אור החיים" מסביר, שאשת פוטיפר ידעה שיוסף צדיק - בעיני פוטיפר, ולא יאמין לדבריה. לשם כך, היא מיהרה להסית את אנשי הבית, ולהשתמש בקנאה שהייתה להם - כלפי יוסף, כדי ליצור אוירה בבית - "באז תקשורתי" נגדו, ושהם יעבירו את המסר לפוטיפר, ומעיד כל כך לשון הפסוק: "וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם - לֵאמֹר" (פרק ל"ט), "אור החיים": "לזה נתכוונה, ותקרא להם - שהם יאמרו בבוא אדוני יוסף".
לדבריו, היא ניצלה את האינטרס של אנשי הבית - המובן מאליו - קנאתם ליוסף העושה חיל בבית אדונו, "ובערה בם אש הקנאה להעיד", יתירה מכך, אשת פוטיפר מ"נשות האצולה המצרית" ממהרת להציג זאת בפני "העבדים", כאילו היא והם באותה סירה, ומשכנעת אותם שיוסף הוא האויב המשותף - לה ולהם:"רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ" - "שתפתם בצרתה - כי גם עליהם גדלו (פוטיפר), והוא (יוסף) איש נכרי".