רבים שואלים מה על האדם להשתדל ולעבוד על עצמו בתקופה הזו, שהיא ניראת יותר מבכל זמן עקבתא דמשיחתא ממש. והנה, חשבנו לחדד ביותר בימי חנוכה על עבודת האדם בתקופה זו, בכלל ובפרט, בימים הללו, ימי חנוכה.
והנה, שנתעמק ונתבונן במעשה היוונים, כל גזירותיהם היו הפוכות מכל הגזירות האחרות שעמדו על עם ישראל ברבות הימים, היוונים לא בקשו להחריב את בית המקדש כמו שעשו הרומאים, אלא רק בקשו לטמא את השמנים, לא ביקשו לשפוך את השמן, אלא רק להכניס בלבול בעם ישראל, לא בקשו ולא גזרו לעבור על השלוש עבירות שעליהם נאמר יהרג ואל יעבור, אלא רק בקשו על החודש על השבת, דברים שמטשטשים את הזהות שלנו כעם יהודי. מה שאין כן, הרומאים ביקשו להרוג להשמיד החריבו את הבית, כפו אותנו לעבור על שלוש עבירות.
דרך היוונים היתה מסוכנת ביותר, היתה לגרום בלבול ביסודות של עם ישראל וזה הנסיון הקשה ביותר והמסוכן ביותר. כאשר מסמנים אויב שרודף ומנסה להשמיד, יודעים לשמור על הגבול ונזהרים ממנו, אך כאשר האויב מטשטש ומבלבל את כוונותיו, נכנסים לעולם הדמדומים ולעולם הדמיון אשר סופו מי ישורנו ורק חורבן מעלים ממנו וכמו שמסופר בדברי הימים, שבימי היוונים, כלל עם ישראל התחלק לכתות רבות. כת אחת, האמינה שהיוונים אנשים הגונים ונאורים וכל מה שרוצים לקדם את עם ישראל להיות נאור ככל העמים וללכת לפי החוקים ולפי הכללים,הכלל עולמיים; כת שניה, אחזה שהיוונים רוצים להיות חלק מאיתנו וכל מה שעושים שנהיה עם אחד ומשפחה אחת. וכך כתות רבות.
אך רק במתי מעט החשמונאים הבינו שהמהות של היוונים לזרוע, בלבול וחורבן ולטמא ולשטוף את דעת הכלל במים הזדוניים ובבלבול המוח והחורבן וההרס, שזרעו הרומאים בימים ההם, נשאר עומד עד עצם היום הזה, בימים ההם בזמן הזה ולולא החשמונאים, שמסרו נפש והצילו פח קטן חתום בחותמת כהן גדול, לא היה שריד ופליט בעם ישראל, היו כולם נשטפים בבלבול המוח ובספרות קשות על יסודות היהדות ולכן, זוכרים אנו את נס חנוכה, לא בניצחון המלחמתי, אלא בניצחון הרוח והאור של השמן של הפח הקטן, אשר נשאר נקי, בלי בלבול.
והנה בימים אלו ביותר, כאשר מרימים על נס את האור של זיכוך הדעת, צריכים אנו לחזק בנפשנו ולהאיר בכל מבואות הנפש ולעמוד איתנים בדעתנו ולא להיכנס לספקות באמונה בשום עניין וצריכים להפנים בנפשנו, שכל דבר קדוש וכל עניין שעושה נחת רוח להקב״ה, היוונים הצוררים שהיו בימים ההם ונמצאים אף בזמן הזה, משתדלים לקרר ולהכניס ספקות והתמודדות החשמונאים בעת ההיא, לא הסתימה אף בזמן הזה ולכן כל שנה, מדליקים את נרות החנוכה לעורר ולהזכיר את הכוח שעמד עם אבותינו, שיעמוד אף איתנו.
וכך מצאנו, אצל יוסף הצדיק, אשר כוחו עומד איתנו בכל דור ודור, שכל נסיונותיו היו נסיונות של בלבול; יוסף אוהב את אחיו, מספר להם על חלומותיו-הם שונאים אותו לא יכלו לדברו לשלום, אביו שולח אותו לראות את שלום אחיו, לוקחים אותו ומתעללים בו התעללות קשה ביותר, איפה שלוחי מצווה אינם ניזוקים?! יוסף מוסר נפשו בבית פוטיפר, בנאמנות מרובה, אשת פוטיפר מעלילה עליו עלילה, יוסף בבית האסורים פותר את החלום ומבקש חסד מהשר שיעזור לו השר - וישכח את יוסף - כל נסיונותיו של יוסף שזורים אחד בשני, במעשה טוב שעושה ורע שמקבל בתמורה, דברים המביאים לבלבול הדעת, אבל יוסף לא מתבלבל ואמונתו בקב״ה נשארת זכה וצרופה, וזה הוא עומק של מידתו של יוסף, מידת היסוד כל התדרדרות בפגם של מידת היסוד, מגיעה מפגם של בלבול ומחוסר יציבות וככל שהאדם יציב בדעתו ונאמן לעקרונתיו ולא הולך שבי אחרי היצר ואחרי מידת היוונים, מידת הבלבול, הקב״ה מאיר נרו והמסילה העולה בית אל, סלולה לפניו ולכן, בימים האלו, אשר רואים את כל סימני חז״ל על עקבתא דמשיחתא, חייבים אנו לזכך את נפשנו ולהיות איתנים בדעתנו, ולדעת את אויבנו הרע, שהוא בלבול הדעת והכנסת ספקות באמונה בהקב״ה -יחזק האדם בנפשו כל עניין של זיכוך הנפש, כלימוד הזוהר הקדוש, אשר מזכך את הנפש ומייצב ומקבע את העקרונות הקשים וכל רוח אשר נושבת לא תוזיזם מדרך האמת.
נזכה כולנו לאור חדש על ציון תאיר ולגאולה שלמה ציון במשפט תגאל ושביה בצדקה.