"אנחנו לא יכולים לשלם דברים לילד, הלב נקרע זה הורג אותנו"

רחלי (שם בדוי), אם ל-11 ילדים המתגוררת בעיר בני ברק, נתמכת מידי חודש על ידי אחד מארגוני הצדקה בעיר, אולם גם הכסף הזה, שאמנם נותן מעט אור, לא מסייע לגמור את החודש, בקושי להתחיל.

"חיינו ממש קשים, אנחנו כל הזמן רודפים אחרי הכסף", היא אומרת בשיחה עם "כיכר השבת", "כל כסף שיש לנו פשוט הולך להלוואות ולילדים. אנחנו רוצים לתת להם הכול, כדי שירגישו כמו שאר הילדים ולכן אנחנו אפילו נאלצים לקחת כסף מארגוני צדקה".

כשדמעות חונקות את גרונה היא מספרת: "אני לא יכולה לשלם לילד שלי מורה פרטי שהוא צריך, בעקבות כך שהוא מתקשה בלימוד בחיידר. הלב שלי נקרע ואין לי מה לעשות, אלא רק להתפלל שמישהו יבוא ויושיע אותנו".

"אתה לא מבין כמה קשה זה בלילות", היא ממשיכה בתיאור הכואב. "אנחנו טרודים במחשבות והסיטואציות עם הילדים שמבקשים מאיתנו למשל ממתקים באמצע שבוע ואנחנו לא יכולים לתת להם - זה הורג אתנו. זה מפריע לשינה סדירה".

דברים דומים מספר גם משה (שם בדוי), תושב ירושלים. "קשה לחיות כאן", הוא אומר, "אי אפשר לחיות במדינה עם משכורת מינימום. אני לא מתחיל את החודש וכבר אני צריך להחזיר אלפי שקלים לבנקים ולגמ"חים".

"הגעתי למצב שהילדים שלי מבקשים ממני למשל ללכת לטיול של החיידר ואני נאלץ להגיד להם שלא ואני מתרץ להם שזה מסוכן, אבל אחרי זה כשהם הולכים אני פשוט יכול לבכות, כי הסיבה האמיתית לאיסור היא כסף".

"אנחנו נעזרים מההורים ומארגון צדקה מוכר בעיר", הוא מספר. "אבל זה טיפה מן הים. המצב קשה וזה בהחלט משפיע על חיי המשפחה. הכול לחוץ כאן ובערב כשהילדים הולכים לישון, זה כמו ששחררת מכסה מסיר לחץ".

"המציאות הרבה יותר קשה מהדו"ח"

היו שטענו בתגובה לדו"ח כי הנתונים מוגזמים, אך מנכ"ל ארגון בית לחם יהודה, יעקב נוראני, אומר בשיחה עם "כיכר השבת" כי "המצב בשטח הרבה יותר קשה". לדבריו, "אפשר לקבוע בוודאות כי העוני הרבה יותר חמור ממה שפורסם בדו"ח".

"ישנם כאלה שחושבים שאין רעב בישראל, או שהנתונים מוגזמים, אך כמי שמכיר מקרוב את המצב, יש ילדים במדינת ישראל שנאלצים ללכת לישון רעבים, כי להוריהם אין כסף ללחם, שלא לדבר על משהו למרוח עליו, זאת לא הגזמה, זאת מציאות כואבת", הוא מספר.

"רק השבוע", מוסיף נוראני, "פנתה אלינו אשת אברך וביקשה שנוסיף לה בכמות הלחם והחלב שהיא מקבלת, כי 'חסר לי כיכר לחם, אני נותנת לילדים פחות פרוסות'". לדבריו: "אנחנו מקבלים בקשות גם מאנשים שעובדים ולא מצליחים לסגור את החודש, ומתקשים לעמוד בכבוד אפילו בקיום בסיסי. זה עצוב".

דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים של מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי שהתפרסם אתמול הביא נתונים קשים מאוד על העוני בישראל. בהקדמה לדו"ח נקבע כי "אפילו הצמיחה הנאה שאפיינה את המשק בשש מתוך שבע השנים האחרונות לא הצליחה לשפר באופן מהותי את מצבם של העניים ושל הפלג התחתון של שכבת הביניים"

הדו"ח קובע כי "משפחות בהן שני בני הזוג לא עובדים זקוקות להגדלת קצבאות מסיבית, שכן מאז 2003 (כאשר הקצבאות קוצצו באופן חד), ציבור זה ידע החרפה גדולה של מצוקה ועוני. כפי שמוצג בדוחות הביטוח הלאומי, רמת קצבאות הבטחת הכנסה הנוכחית מכסה בקושי מחצית מרמת החיים המינימלית ההולמת".

לפי נתוני הדו"ח הרי שב-2014 חיו בישראל 1,709,300 בני אדם מתוכם 776,500 ילדים. מהדו"ח עולה כי כמעט אחד מכל שלושה ילדים בישראל הוא עני.

עוד עולה מהדו"ח כי בשנת 2014 חלה עלייה מתונה בשיעור המשפחות העניות - 18.8 אחוזים לעומת 18.6 אחוזים ב-2013, אך מנגד חלה עלייה משמעותית בעומק העוני ובחומרתו.

בציבור החרדי, יותר ממחצית מהמשפחות העניות. לפי הדו"ח, שיעור העוני בקרב המשפחות החרדיות עמד ב-2014 על 54.3 אחוזים, כאשר כשני שלישים מהילדים החרדים חיו בשנה האחרונה בעוני.