אאא

לאחרונה, נכנסו לתודעה הציבורית מספר מינויים של חובשי כיפה לתפקידים בכירים ביותר במערכות השלטון. ניתן למנות בין היתר את מפכ"ל המשטרה הנכנס, יו"ר השב"כ המכהן, המועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה וכן אלופים בצה"ל שכיפה לראשם. מנויים אלו מעוררים את השאלה שמא קרוב היום בו יהיה שלטון יהודי הלכתי או כזה שנשמע להוראות ההלכה. התשובה לצערי היא, לא וזה רחוק יותר היום מאי פעם.

מה שקורה בפועל הוא, שדתיים משתלטים על המדינה אך לא "הדת". הדיסקט הוא אותו דיסקט ומערכת ההפעלה היא חילונית וגויית למהדרין אלא שמבצעי המדיניות הם במקרה חובשי כיפות.

נעבור במטותא מכם, מערכת אחר מערכת ונראה כי בכולן תורת ישראל מוטלת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש.

נתחיל מצה"ל. הקוד האתי – הנורמות המוסריות המחייבות את צה"ל, הוא מסמך עקרונות שעל פיו ניתנות פקודות ומבוצעת פעילות בט"ש ולאורו מחנכים מפקדים וקצינים. על החיבור מרחפת הגותו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ הידוע בדעותיו הכפרניות ורוחם של הוגי דעות גויים למהדרין. יתרה מזו, המפקדים בשטח והפיקוד שמעליהם, עוסקים בדיני נפשות מדי יום ביומו, ללא כל רקע תורני בתחום והרבה משיקוליהם נובעים מתפיסת עולמם, מאגו ומשיקולים לא ענייניים ולא מבצעיים ואף לא משפטיים. לך תסמוך עליהם ועל הקוד האתי שלהם.

בנוסף, לעיתים קרובות, ניתנות פקודות הכרוכות בחילול שבת שלא לצורך, פינויים של יישובים או בתי כנסת ממניעים פוליטיים שלא לדבר על ירי על יהודים ח"ו שזה ודאי לא מטרה ראויה רק במקרים שההלכה מתירה.

מערכת המשפט: המשפט במדינת ישראל, רחוק שנות אור מחושן משפט ואבן העזר. כל המדרג החוקתי, הפילוסופיה של המשפט, הגישה המשפטית וכל המסתעף ממנה, מנוגדים במקרים רבים להלכות מפורשות בשולחן ערוך. כמו דיני עדות, דיני ראיות, אסמכתא כהתחייבות וכו.. ניתן כיום לראות אפילו בבתי דין רבניים, איזה משקל נותנים התובעים לחוק יחסי ממון ואיזה משקל לאבן העזר. כמה נורמות של ערכאות השתרשו אצלנו בציבור שומר תורה ומצוות, במיוחד בנושא הוצאת ממון לפי דינא דמלכותא כאשר ברור שזה בניגוד להלכה, "אם הבית דין לא נותן לי את מבוקשי, אפנה לערכאות. "

כמה מצער לראות לפעמים בבתי המשפט, גם תובע גם נתבע גם עורך הדין ולעתים גם השופט חובשים כיפה ופוסקים רבית קצוצה דאורייתא בהוצאה לפועל או מוציאים ממון שלא כהלכה שזה גזל גמור כמו הוצאות משפט ללא בסיס. כמה הפירצה גדולה בדיני עבודה, כאשר פוסקים סכומים על ימין ועל שמאל בנונשלאנטיות וללא חישוב מדויק. הצד השווה שבהן, אם הדתיים בעצמם,אינם מבקשים דין תורה, ובהרבה מקרים עושים חוכא ואיטלולא מהדיינים ומפסקי הדין שלהם כאשר אינם לרוחם. מה לנו כי נלין על החילונים? איזו מדינת הלכה רוצים שתהיה?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

עיני ראו ולא זר, כאשר נכחתי בהרכב של דין תורה, על תקן איש מקצוע בתחום דיני עבודה. כמעט בכל דיון, עלה האיום – אם לא תתנו לי את מבוקשי, אני אפנה לבית הדין לדיני עבודה. בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו" וכדי בזיון וקצף.

מערכת השלטון המקומי: אין צורך להכביר במלים על אופן קבלת ההחלטות במערכות מסוג זה, די להסתכל באופן בו מתנהלות רשויות מקומיות שאני ואתם מכירים,.. עיין ערך מקורבים ועסקנים ותבין הכל. מה שבטוח, ההלכה אינה נר לרגלי מקבלי ההחלטות, והצייתנות להלכה ולמורי ההוראה שואפת לאפס. כנגד כל פוסק, יש להם פוסק אחר שאומר לטובתם. ומה עוד שהערכאות אינן מכירות בסמכות בתי הדין לדון בכל עניין מנהלי שקשור לרשות המקומית וכל החלטה שמתקבלת שלא על פי הערכאות, היא בטלה ומבוטלת.

נוסיף לכך את העובדה כי השולטים בפועל בכל המערכות במדינה, הם משפטנים ויועצים משפטיים. כל החלטה שאינה מוצאת חן בעיניהם היא מוכרזת כבלתי חוקית, בטלה ומבוטלת והרי לך מדינה שאפילו אם ראש הממשלה יהיה דתי וגם הרמטכ"ל וגם כל המנכ"לים והיועצים הכלכליים והמדיניים יהיו בני תורה, עדיין תהיה מדינה חילונית לגמרי כיוון שלא החליפו את מערכת ההפעלה.

כמה טוב היה, אם הציבור הדתי בכללותו בארץ, היה מחזק את בתי הדין והייתה דרישה ציבורית יותר חזקה לדין תורה, וממילא היו מוקמים בתי דין גדולים יותר, עם סמכויות נרחבות יותר, עם כללים אחידים מבחינה פרוצדוראלית, עם הסכמה בין כל המגזרים. כך שהיו מהווים אלטרנטיבה למצב כיום שבלאו הכי אף אחד לא מרוצה ממנו וטיפין טיפין, הייתה קמה מערכת הראויה להוות אלטרנטיבה לערכאות עם הסכמה ציבורית רחבה. בינתיים יכולים להמשיך להתלונן על המצב, לא לעשות כלום בנידון ולדמיין מדינה שתתנהל לפי ההלכה. ה' יעזור.

להערות ותגובות blanjac@gmail.com