אאא

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, דורש תוספת שכר של 11% לעובדי המגזר הציבורי שתתפרס על פני 5 שנים, כך נודע ל"כלכליסט". מכיוון וכל אחוז של תוספת שכר מוערך בכמיליארד שקל של הגדלת הוצאות השכר בתקציב המדינה, המשמעות התקציבית של הדרישה הזו היא שכל שנה יגדל תקציב הוצאות השכר בכ-2.2 מיליארד שקל עד להבשלה מלאה של 11 מיליארד שקל בעוד חמש שנים.

מדובר על דרישה גבוהה מאוד מצידו של יו"ר ההסתדרות. לשם השוואה, קודמו בתפקיד של ניסנקורן, עופר עיני, השיג לפני חמש שנים תוספת שכר של 1.8% בלבד, או 7.25% על פני ארבע שנים. אלא שאז היה מדובר בתקופה של אינפלציה ממוצעת של 2.6%, כך שתוספת השכר נועדה בראש ובראשונה למנוע את שחיקת השכר של העובדים. במקרה של המשא ומתן הנוכחי מדובר על השנים 2013-2017 עם אינפלציה נמוכה משמעותית. ב-2013, השנה הראשונה אליה מתייחס הסכם השכר הנוכחי, עמדה האינפלציה על 1.82%. שנה לאחר מכן היא כבר נהפכה לשלילית בשיעור של 0.2% וממחצית השנה הנוכחית מדובר על שיעור שלילי של חצי אחוז. כלומר גם אם בשנה הבאה שיעור האינפלציה יעמוד על כ-1.5%, באמצע היעד הממשלתי, עדיין מדובר על ממוצע של כ-0.65% בשנה, הרבה פחות מהדרישה של ניסנקורן. בנוסף יש במגזר הציבורי זחילת השכר טבעית – כתוצאה מצבירת ותק וקידומים שונים – שמגדילה את השכר הממוצע בכמעט 2% בשנה.

היום אמור ניסנקורן להיפגש שוב עם מנכ"ל האוצר, שי באבד, הממונה על השכר קובי אמסלם והממונה על התקציבים, אמיר לוי. אתמול, לאחר פגישה בין הצדדים, הודיע ניסנקורן כי המשא ומתן נמצא במבוי סתום ולכן הוא ייכנס ביום רביעי את בית נבחרי ההסתדרות שיחליט על מועד שביתה. מכיוון וניסנקורן כבר הכריז על סכסוך עבודה לפני שבועיים אז הוא יוכל להשבית את המגזר הציבורי באופן מיידי, כאשר הפעם עשויים גם הסתדרות המורים וארגון המורים להצטרף לעיצומים.

במידה ויהיו עיצומים הם יכולים להקיף את המגזר הציבורי כולו. זה כולל את משרדי הממשלה, יחידות ממשלתיות כמו רשות המסים, רשויות מקומיות כולל תברואה ופקחי חנייה, בתי הספר, כל צוות בתי החולים מלבד הרופאים (להם ארגון עובדים משלהם שלא קשור להסתדרות הכללית), חברות ממשלתיות כמו הרכבת, דואר ישראל, נמלי הים, חברת החשמל ועוד, כולל גם גופים ממשלתיים כמו נתב"ג. אם ללמוד ממקרי עבר, מקומות רגישים במיוחד כמו בתי החולים ונתב"ג יגיעו לעיצומים רק כמוצא אחרון מבחינת ההסתדרות.

המבוי הסתום הוא בשל דרישת האוצר להכניס נושאים נוספים לתוך המשא ומתן. באוצר טוענים כי מכיוון ומדובר בהסכם בעל עלות תקציבית משמעותית, הם דורשים את הסכמת ההסתדרות לשורה של שינויים ביחסי העבודה בין הצדדים, כמו קביעת מנגנון למניעת שביתות בעת שינויים ארגוניים כמו הטמעת מערכת מיחשוב חדשה. ניסנקורן לעומת זאת מתנגד לכך וטוען כי יש קודם כל להסכים על תוספת שכר ולאחר מכן, ובלי קשר, לדון בשאר הנושאים. ניסנקורן, לעומת זאת, הדגיש במהלך השיחות עם אנשי האוצר כי המציאות של עובדי המגזר הציבורי היא קשה והם "לא גומרים את החודש". מנגד, אנשיו של כחלון דורשים להפריד בין עובדים שמשתכרים שכר גבוה לאלו המשתכרים שכר נמוך, ולתת את התוספת באופן דיפרנציאלי.

מההסתדרות נמסר: "כ-900 אלף שכירים שיושפעו ישירות ובעקיפין מההסכם זקוקים לתוספת שכר".