אאא

בני הזוג נפרדו כשנתיים לאחר שבנם נולד. לפני מספר חודשים הגישה האם תביעת מזונות עבור הילד, ובמסגרתה ביקשה גם מזונות זמניים. השופט אריה נאמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות פסק שהאב ישלם לבנו 700 שקל בחודש.

לפני סכסוך מזונות?

פנה ל - עורך דין משפחה

סכום נמוך זה נפסק משום שהאם אינה יהודייה ואילו האב כן. במצב כזה, פסיקת המזונות אינה לפי הדין העברי (המחייב את האב לשאת במלוא הצרכים ההכרחיים של הילד) אלא לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), שלפיו המזונות נקבעים בהתאם להכנסות של שני ההורים. בנוסף, לקח השופט בחשבון את העובדה שהאם לא משלמת דמי שכירות.

כחודש לאחר מכן הגישה האם בקשה להגדלת מזונות בטענה שהתרחש שינוי נסיבות מהותי, שכן עזבה את הבית, והחלה לשלם שכר דירה של 3,100 שקל לחודש.

האב התנגד כמובן לבקשה וטען כי האם מסתירה מבית המשפט את הכנסותיה האמיתיות, והיא מרוויחה הרבה יותר ממה שדיווחה. בנוסף, הוא התלונן על כך שהיא הרחיקה ממנו את הילד, וכעת יצטרך להוציא הוצאות רבות על נסיעות.

השופט נאמן החליט לדחות את הבקשה, והאם, שלטעמה בנה זקוק להרבה יותר מ-700 שקל בחודש, הגישה כעבור חודשיים בקשה רשות ערעור על שתי ההחלטות: על סכום המזונות הנמוך שלטענתה מפלה בין ילדים יהודיים ללא יהודיים, ועל דחיית הבקשה להגדלת המזונות למרות השינוי בעלות המגורים.

האב טען מנגד שההחלטות נשענות על הוראות החוק ותואמות את המצב הכלכלי.

אין אפליה

השופט חננאל שרעבי החליט לקבל רק אחת מהבקשות. השופט ציין תחילה, כי אין סיבה להתערב בסכום המזונות הראשוני. ערכאת הערעור, הסביר השופט, אינה נוטה להתערב בפסיקת מזונות זמניים שניתנת בהתאם לחוק ולא הייתה בה כל טעות.

השופט גם הדגיש, כי בניגוד לטענת האם, פסיקת המזונות לא נגועה באפליה. לטעמו, אין בכלל מקום להשוות בין פסיקת מזונות לקטין ששני הוריו יהודיים לבין פסיקת מזונות כשההורים בני דתות שונות, שכן החוקים החלים על שני סוגי הילדים שונים לחלוטין.

בעוד שאב לילד קטן שנולד לשני הורים יהודיים כפוף לדין העברי המחייב אותו לממן את מלוא צרכיו ההכרחיים של הילד, המזונות לילד שאמו אינה יהודייה נפסקים לפי החוק האזרחי שקובע שהשיעור שיחויב בו האב יהיה ביחס להכנסות שני הצדדים.

אלא שכאמור, הבקשה השנייה – להגדלת המזונות התקבלה. בעניין זה, סבר השופט שיש לקבל את עמדת האם.

השופט קבע כי נושא המגורים היה אחד השיקולים המהותיים שהנחו את השופט לפסוק את הסכום שפסק. אלא שעניין זה השתנה – האם כבר לא גרה בחינם ונאלצת לשלם שכירות – כך שמצבה הכלכלי השתנה.

הגשת הבקשה להגדלת המזונות מצד האישה, לא מצדיקה להמתין לבירור מלא של הכנסותיה, כפי שסבר שופט המשפחה. הבירור עלול לקחת זמן רב, ובינתיים הילד זקוק למזונות.

על כן, השופט שרעבי קבע ששופט בית המשפט למשפחה יגדיל את המזונות, תוך שהותיר לו את שיקול הדעת להחליט על שיעור ההגדלה. לא נפסקו הוצאות.

שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

לעורכי דין בתחום דיני משפחה • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין דני גל עוסק בדיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.