אאא

ישראלי שלפני כשנתיים התגרש מאשתו – יהודייה-צרפתייה שעלתה ארצה –  הגיש לאחרונה תובענה שבה ביקש לקבוע, במעמד צד אחד, כי בתו נחטפה על-ידה לצרפת.

לייעוץ בתחום

פנו ל -עורך דין משפחה

תחילה כדאי להסביר את טיבו של ההליך. סעיף 15 לתוספת לחוק אמנת האג להחזרת ילדים חטופים מאפשר לרשות שיפוטית שאליה לכאורה נחטף ילד, לדרוש מהורה שתובע את החזרתו להשיג אישור ממדינת המוצא שלפיו הילד נחטף שלא כדין.

בנוסף, בית המשפט העליון הכיר בזכותו של הורה להגיש בקשה כזו על דעת עצמו, מבלי שקיבל הוראה מבית המשפט בחו"ל, אבל הנחה את בתי המשפט לפסוק בתובענות כאלה בזהירות מרבית.

החשש שהביע בית המשפט העליון הוא פתיחת סכר להגשת תובענות כאלה לפני ששאלת החטיפה התבררה לעומק, מבלי שעמדת הצד השני נשמעת, ולעיתים תוך התערבות בריבונות המדינה שבה שוהה הילד, ובה אמורה להתנהל תביעה החטיפה.

במקרה הנוכחי, האב ביקש לקבל את ההחלטה לפני שבכלל פתח בהליכים בצרפת. בתובענה, שהוגשה בחודש שעבר לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, טען האב כי מאז יולי לא ראה את בתו. לטענתו, גרושתו אינה אדם נורמטיבי, היא נשאית HIV  (כמוהו וכמו הקטינה), שצרכה סמים בעבר ונקלעה לחובות גדולים בארץ.

על החטיפה התגלה לו לטענתו בסוף חודש יולי. בתחילה היה בטוח שהכל בסדר, שכן גרושתו רשמה את הקטינה לבית הספר והוא אפילו רכש לה ציוד. אך במהלך החודש לא הצליח ליצור עמה קשר ולאתר אותה, ובדיעבד הסתבר לו על החטיפה והוא אף הגיש על כך תלונה במשטרה.

לטענתו, הוא הצליח ליצור קשר טלפוני עם גרושתו, וניסה לשכנע אותה לחזור. הוא אף הציע לכסות את חובותיה, אך היא סירבה ואף ממאנת לחשוף את כתובתה. על כן, הוא ביקש מבית המשפט שלא להמתין עד לאיתורה ולפעול בדחיפות להשבת בתו.

לא אצה לו הדרך

השופטת עפרה גיא הסבירה שהמנגנון המיוחד שהותווה בחוק נועד בעיקר למקרים שבהם המדינה שבה מתנהל ההליך העיקרי חפצה בעמדתו של בית המשפט הישראלי.

על כן, כשמדובר בבקשה אישית של אחד ההורים – על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון האם ועד כמה התובענה משרתת את ההליך ומקדמת אותו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

במקרה הנוכחי, פסקה השופטת כי אין סיבה מספיק טובה להתערבות בית המשפט הישראלי בשלב הזה, במיוחד לנוכח העובדה שהאב השתהה עד שהחל בהליכים. ראשית, עד היום – כחמישה חודשים לאחר שגרושתו עזבה עם בתו – הוא לא הגיש תביעה בצרפת.

שנית, לרשות המרכזית המסייעת להורים לילדים שנחטפו, פנה האב בפעם הראשונה כשלושה חודשים לאחר החטיפה הנטענת. אף שנענה על-ידי הרשות בו-ביום הוא לא המציא לה עד היום את כל המסמכים הדרושים לצורך הטיפול בבקשתו. בנוסף, האב גם השתהה כארבעה חודשים עד הגשת התובענה הנוכחית.

התנהלות זו מעידה על כך שלא מדובר בעניין כה דחוף. השופטת גם לא התרשמה מטענת התובע כי החלטה בתובענה תסייע לו לשכנע את גרושתו לחזור ארצה, שהרי הוא עצמו סיפר שאינה אדם נורמטיבי.  לבסוף השופטת דחתה את התובענה והבהירה לאב, שאם הוא רוצה להחזיר את בתו, עליו להגיש תביעה בצרפת.

  • ב"כ התובע: עו"ד גיל שחף 

לעורכי דין בדיני משפחה • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותבת: עורכת דין אלה רגב עוסקת בדיני משפחה.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

 * הכותבת לא ייצגה בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.