אאא

החברותא של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן, הרב משה יהודה שניידר, מספר על מסירותו הרבה של הגראי"ל למען עולם התורה והחזקתו וכיצד כיתת רגליו במהלך ימי החנוכה על מנת למסור שיחות חיזוק בהיכלי הישיבות.

הרב שניידר מספר כי לפני הרבה שנים, כשהיה נידון חמור לבטל תורה מפיהם של צורבי דרבנן, והיה עת קשה מאד, טרח מרן ראש הישיבה הרבה לדון בכובד ראש כיצד לפעול בענין.

"באותם הימים שלח אחד מתלמידי החכמים לרבינו מכתב עם עצה מסוימת..", מספר הרב שניידר, ולאחר שקרא הגראי"ל את המכתב, "אמר לי כהאי לישנא - אמנם אולי זוהי עצה, אָבֶּער עֶר נֶעמט אחריות?! אבל האם הוא לוקח אחריות?! ולא הוסיף...".

"והרגשתי אז בכל רמ"ח אברי כמה שמרן חש אחריות כלפי שמיא, על כל ילד יהודי וכל תלמיד וכל אברך שיוכלו לשבת וללמוד בלי הפרעות, ולכן צריך לשקול במתון מאד, האיך לשמור על פך השמן הטהור, שלא יבלעוהו זדים, ולא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה', ובס"ד הצליח", מוסיף החברותא.

עוד מספר הרב שניידר על נידון הלכתי שהובא השבוע בפני מרן הרב שטיינמן שהרי ידוע מה שנכתב בצוואת רבי יהודה החסיד על ימים מסוימים בשנה שאין ראוי לעשות בהם נישואין. ונשאל ראש הישיבה כשעושים חתונה במוצאי יום כזה, כמה זמן צריך להמתין אחר השקיעה כדי לעשות את החופה, כדי שיהא בודאי לילה, ואמר "שלושים וחמישה רגעים". ולענין ההינומא אם צריך להקפיד ג"כ שלא לעשות קודם לכן, לא הכריע.

כמו כן היה מעשה בחתן - עם הארץ - שהתעקש לומר הרי את מקודשת לי... כדת משה "ואהרן", וטענתו היתה שהוא כהן, והאיך יאמר וישראל. ואמר מרן הגראי"ל דאין זה מעכב, דגם אם יאמר כדת "משה" לחוד סגי, וממילא מה שהוסיף "ואהרן" לא מגרע.