אאא

סכסוך שכנים נוסף מצא את דרכו לבית המשפט: בעלי הדירה בקומה העליונה ביקשו מהמפקחת על המקרקעין צו מניעה נגד השיפוץ שביצעו השכנים ללא שום סיבה מוצדקת. השופטת יהודית שיצר קבעה כי בעלי הדירה הסבו לשכנים נזקים ואישרה את הפיצוי שחויבו בו על-ידי המפקחת.

לשאלות על הרחבת דירות:

פנו ל-עו"ד דיני תכנון ובנייה

לפני כשבע שנים החליטו בעלי הדירות בקומה הראשונה והשנייה בבניין בן ארבע קומות בתל אביב להרחיב את דירותיהם.

הם ביקשו מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה היתר בנייה, בתמיכתם של 11 מתוך 12 בעלי הדירות בבניין. הוועדה החליטה לאשר את הבנייה, אך התנתה אותה בחיזוק הבניין.

לאחר קבלת ההיתר, נערכה אסיפת דיירים שאישרה ברוב קולות את ביצוע עבודות החיזוק, ובהתאם, התקשרו בעלי הדירות בהסכם עם קבלן, שלפיו העבודות יושלמו תוך שלושה חודשים. 

זמן קצר לאחר תחילת העבודות, זוג דיירים מהקומה הרביעית – היחיד שהתנגד לבנייה ונעדר מהאסיפה – ביקש מהמפקחת על רישום המקרקעין צו שיאסור על עבודות הבנייה, בטענה שהן ימנעו מהם להרחיב את דירתם בעתיד.

בינתיים, ועד להכרעה הסופית, נענתה המפקחת לבקשתם והוציאה צו מניעה זמני לעבודות.

אלא שכעבור מספר חודשים, המפקחת דחתה את התביעה וביטלה את הצו, וערעור שהגישו השכנים נדחה במחוזי.

בהמשך, בעלי הדירות שביצעו את ההרחבה, הגישו נגדם תביעה לפיצוי של 50,000 שקל על עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם בעקבות עיכוב העבודות, כמו הפיצוי שנאלצו לשלם לקבלן על הארכת ההסכם.

המפקחת קיבלה את הבקשה חלקית וחייבה את המתנגדים לפצות את המבקשים ב-24,940 שקל, בתוספת 16,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בשנת 2014 הגישו המתנגדים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לטענתם, שכניהם כלל לא הוכיחו שהעיכוב הסב להם נזקים. כך למשל, הם לא הוכיחו ששילמו לקבלן – שכלל לא זומן לעדות – פיצוי כלשהו. בנוסף, הם טענו שהקבלן המשיך לעבוד בבניין גם לאחר מתן צו המניעה הזמני, ומחו על הסכום הגבוה אותו חויבו לשלם עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

מנגד, הציגו השכנים קבלות על הסכומים ששילמו לקבלן.

המפקחת צדקה

השופטת יהודית שיצר הסבירה כי העובדה שהקבלן המשיך לעבוד בבניין לאחר צו המניעה הזמני, במסגרת הסכמים אחרים עם המשיבים, אינה שוללת את העובדה שעבודות החיזוק התעכבו בעקבות הצו שהוביל לפירוקם של פיגומים והפסקת עבודות אחרות בבניין.

מכאן, ובהסתמך על הקבלות שהוצגו לה, קבעה השופטת שהמפקחת צדקה בקביעתה שנגרם לשכנים נזק לא ממוני, והבהירה שסכום הפיצוי שנקבע תואם את הסכום ששולם לקבלן בעקבות העיכוב.

עם זאת, בהתחשב בגובה הפיצוי, השופטת החליטה להפחית 2,000 שקל מההוצאות שחויבו בהן, אף שציינה כי לא מדובר בסכום מופרך בהתחשב בהליכים המשפטיים הארוכים שניהלו הצדדים.

לבסוף דחתה השופטת את הערעור, וחייבה את המערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט עבור ההליך הנוכחי בסך 15,000 שקל.

  • ב"כ המערערים: עו"ד עו"ד גולן גדליה
  • ב"כ המשיבים: עו"ד אשר כהנא

לעורכי דין מקרקעין  • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין דן שגב וימר עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"  

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.