אאא

1.

חנוכה חלף-עבר לו, ובמהלכו אירעו לנו, הציבור החרדי, ובעצם לכלל ישראל, כמה ניסים גלויים, בכמה תחומים שהם ציפור נפשנו.

כמה ימים לפני חנוכה, הצליחו בסייעתא דשמיא הח"כים של יהדות התורה, בהוראתם של גדולי ישראל שליט"א, להעביר את התיקון לחוק הגיוס, למחוק את החרפה שדרשה הטלת סנקציות פליליות על דוחי השירות, ובעצם להבטיח עוד מרחב נשימה לעולם התורה (לפחות עד הצורר הבא).

כמה ימים לאחר מכן תוקנו זה אחר זה עוולות שפגעו בלחם של בני התורה. תקציבי הישיבות, הסמינרים והת"תים גדלו ללא היכר, ועולם התורה קיבל חיזוק נכבד, בבחינת "אם יש קמח – יש תורה".

2.

כדי להבין איזה נס קרה לנו, חייבים לדעת "מה היה קורה אילו".

אלמלא החוק החדש, היה פוקע ההסדר הקיים, ומאות אלפי בחורי ישיבות ואברכים היו מקבלים צווי גיוס. מובן שכולם היו מוסרים את נפשם ואף אחד לא היה מתגייס, וזה היה הופך אותם לעבריינים.

כשאתה עבריין, אתה לא לגיטימי. ודאי שהישיבה או הכולל לא יקבלו עבורך תקציב. מאיפה שלא תסתכלו על זה, עולם התורה היה סופג מכה אנושה. אמנם לא היה מתמוטט, כי עולם התורה לא יתמוטט בשום סיטואציה, אבל לומדי תורה יקרים היו מוצאים עצמם מול שוקת שבורה.

למעשה, הסכנה הזו הייתה כבר לפני 14 שנים, כשמרנן גדולי הדור ומנהיגיו ניווטו והובילו אותנו לחוף מבטחים. כך כיום, זקן העדה, כשמאחוריו כל גדולי ישראל וראשי הישיבות שליט"א, נושא על גבו הכחוש את כל עולם התורה, ובינתיים העביר אותו מגדה אל גדה בלי שאפילו יירטב.

עם כל מרנן ורבנן שליט"א, הוא עושה זאת כמו שיהודים עשו זאת בכל הדורות: בחכמה, בתבונה, בראייה למרחוק ובענווה. הוא מלמד אותנו כיצד להתנהל: לא בכוחי ולא בעוצם ידי, לא בהצהרות נבובות וריקות מתוכן, ולא בקרבות רחוב הכרוכים בביטול תורה ובאבדן העדינות הישיבתית. הכול נעשה בשקט, בחדרי חדרים, בלי להטריח את בני התורה לצאת ממקומם, פרט לפעם אחת, שבה נכתב סעיף אחד 'לא במקום' על סנקציות פליליות, וברגע אחד הוציא מיליון איש לרחוב. אז הבינו כולם כמה כוח נכבש כל העת.

3.

אני מרגיש חובה לתת קרדיט לשליחים של גדולי הדור ושלנו, שעשו בסייעתא דשמיא את כל החיל הזה. אלה שבחנוכה האחרון הצליחו למחוק את הסנקציות הפליליות (שלהן הם התנגדו בתוקף) וגם את אלה הכלכליות (שהסכימו להן בלית בררה). אלה שהכפילו את תקציב הישיבות, שקוצץ בקדנציה האחרונה לחצי, ועל-פי המתווה שנקבע בקדנציה הקודמת הוא היה אמור להיות מקוצץ שוב בחצי, משמע כל אברך היה אמור לקבל 200 שקל לחודש.

תחת זאת הוכפל תקציב הישיבות, הסמינרים והת"תים, והוא עומד על למעלה ממיליארד שקלים. תקציב תלמידי הישיבות מחו"ל, שנמחק לחלוטין, הוחזר במלואו בזכות השתדלותם. לא ייאמן כי יסופר.

מדובר בששת חברי סיעת יהדות התורה – הרב משה גפני, הרב אורי מקלב, הרב יעקב ליצמן, הרב מאיר פורוש, הרב מנחם-אליעזר מוזס והרב ישראל אייכלר, ונוסיף את מי שמסייע באופן פעיל מבחוץ – הרב יעקב אשר. ואי-אפשר שלא לתת קרדיט לשבעת חברי סיעת ש"ס. אבל הכול יסכימו, בלי לפגוע באחרים, כי בראש ובראשונה עומד שליח הציבור המוביל זה כמעט 30 שנה את סיעת "דגל התורה", הרב משה גפני.

4.

אני יודע שבימינו, לשבח נציג ציבור נראה כמו התחנפות ו"כמה הוא משלם לך", אבל אני לוקח את הסיכון, גם כי רוב הציבור יודע שאין לו דרך לשלם לי, וגם כי לא אכפת לי שיגידו ככה. אני רוצה לעלות למגדל הגבוה ביותר, לקחת את המיקרופון העוצמתי ביותר ולצעוק את מה שאני חושב על הרב משה גפני, כי איש ציבור חייב לשמוע גם את זה, וגם אתם תיהנו ותהנהנו לנוכח ההגדרות.

דומה ששלוחא דרבנן זה ניחן בכל היתרונות והכישרונות ששליח מסוגו נדרש להם, מקצתם מנוגדים זה לזה: זהירות ואומץ, נחישות והכנעה, אדישות ורגישות, סערה ומתינות, וכחנות והסכמה, עקשנות והתפשרות, צעקה ולחישה, צחוק וזעם, דחייה וקירוב. את הדברים הללו הוא עושה במינון המדויק עד הקצה, כדי לקיים הוראת גדול הדור ולהשיג לעולם התורה ולמאות אלפי היהודים החרדים לדבר ד' את צרכיהם.

רק שתי תכונות לא מצאתי בו: תמימות וחנופה. אולי זה חיסרון ואולי לא. אך האיש בא לעבוד למעננו עם מלוא חופניים מחכמת הפלפול היהודי, עם חדות, ערנות, אבחנה בין עיקר לטפל, ויכולת תמרון שאינה מביישת את גדולי האסטרטגים. קחו את המאבק שהתקיים השבוע מול הבית היהודי ותראו איך מתמרן הרב גפני בין פיצוץ מבוקר לפיצוצי משנה, כדי לאלץ את ראש הממשלה להתערב בינו לבין סמוטריץ', כשהמחיר הוא שמן וקמח לעולם התורה.

5.

יהודי חשוב בשם הרב שמואל מליק, אמר לי בשם כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ זצוק"ל פשט בפסוק "שמח זבולון בצאתך, ויששכר באוהליך". לזבולון, כך אמר, יש סיבות רבות לשמוח; הרי הוא עשיר, ויש לו ממון, ספינות וכל טוב. אבל הדבר שעליו הוא צריך לשמוח יותר מכול זה "יששכר באוהליך". אם יעזבו האברכים את אוהלה של תורה ויצאו לעבוד, אז באמת יצטרכו ה"זבולונים" לדאוג...

הרב גפני, שהגיע מהכולל לפני 28 שנים וזכה ליחס המזלזל של בעלי-בתים לתלמיד-חכם – "מה הוא כבר מבין", מהווה הוכחה אמתית לדברים הנ"ל. הוא הוכיח לעולם שאברך כולל שחידד את מוחו בהוויות אביי ורבא אינו נזקק לשום הכשרה מבחוץ כשהוא נאלץ למלא כל תפקיד המוטל עליו, והוא יעשה זאת טוב יותר מכולם.

6.

"אוֹדְךָ ד' כִּי אָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי" (ישעיהו יב, א).

"דרש רב יוסף: מאי דכתיב 'אודך ד' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני'? במה הכתוב מדבר – בשני בני-אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן – התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר: 'ישוב אפך ותנחמני'. והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם' (תהלים עב, יח) – אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו!" (נדה לא, ע"א).

הציבור יושב על זרי הדפנה ואינו יודע אילו סכנות ריחפו מעלינו, סכנות רוחניות וחומריות, עם השלכות על כל החלומות, הפחדים, התקוות והקשיים. ועל כך נאמר, "אין בעל הנס מכיר בנסו".

אך אלה המכירים את העניינים מקרוב, יודעים שעל כולנו לשאת תפילה גדולה ומיוחדת לבורא עולם על חסדו הגדול אתנו, ולא רק בעת הזאת. בכל דור ודור, כשעומדים עלינו לכלותנו, הקב"ה מצילנו, וגם כשיש מכה, הוא מצייד אותנו ברפואה, וגם כשיש הסתר פנים, תמיד יש מנהיג וגדול הדור המעתיק את השמועה ומוביל אותנו כרועה. ובפרט בדורות האחרונים, כשרוחות ההשכלה מרחפות, זכינו לגדולי ומאורי הדור שינתבו אותנו, ממרן החזו"א זצוק"ל עד למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, שד' יאריך ימיו ושנותיו, שכל עולם התורה וראשי הישיבות שליט"א צועדים לאורו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

7.

"אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל ד' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ד' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים".

בלשון צחות הייתי אומר שלפעמים, כדי להבין שד' הגדיל לעשות עמנו, אנו צריכים לשמוע את ה"גויים" אומרים זאת.

די לשמוע ולקרוא אלה כתרים קושרת התקשורת לשליחים שלנו בכנסת (הם לא אוהבים זאת, אבל מודים שאין כמותם חרוצים ומוכשרים ועושים את שליחותם נאמנה), ברמה של לשפשף את העיניים ולא להאמין.

וכן, גם על ההישג הגדול של חוק הגיוס יש להם מה לומר, וככל שהם מחרפים אותו, כך אנחנו למדים על גודל הנס.

  • טורו של חיים ולדר מתפרסם ב"יתד נאמן"