אאא

בית משפט השלום בטבריה דחה את הסבריו של מוכר הדירה שבצפון הארץ, לפיהם העיכוב ברישום הבניין נבע משינויים שלא תלויים בו, וחייב אותו לפצות את הרוכשים בהתאם להסכם המכר - המחייב את המפר בתשלום פיצוי מוסכם.

לשאלות על הסכמי מקרקעין:

פנו לעורך דין דיני מקרקעין

הסכם המכר בין בעל הדירה לזוג הרוכשים נחתם לפני כשבע שנים, וכלל סעיף שקבע פיצוי מוסכם של 80,000 שקל על הפרה יסודית של ההסכם. מאחר שהבניין בו נמצאת הדירה עוד לא נרשם בטאבו כבית משותף, התחייב המוכר להשלים את הרישום בתוך 24 חודשים.

אלא שהשנים חלפו, והרישום לא הושלם. בשנת 2012 פנו הרוכשים לבית המשפט בתביעה לאכיפת הסכם המכר ולקבלת הפיצוי המוסכם.

הנתבע, שהשלים את רישום הבניין המשותף כשנה לאחר הגשת התביעה, ביקש לדחות אותה  בטענה שהתובעים מנסים להתעשר על חשבונו ללא כל הצדקה.

לדברי הנתבע, הרישום התעכב בעקבות דרישות שונות שהציבה בפניו המפקחת על המקרקעין כמו שינוי פרצלציה במקרקעין ותיקונים חוזרים ברישום, ולא כתוצאה ממחדליו או מעשיו. כמו כן, טען כי לתובעים לא נגרם כל נזק כתוצאה מהעיכוב, ואף התלונן על כך שהם "לא טרחו" לציין שבעבר כבר התנהלו ביניהם הליכים משפטיים, שהסתיימו בפשרה בה קיבלו ממנו 27,832 שקל. הסכם הפשרה, לשיטתו, משתיק את התובעים מלטעון בעניין אי רישום הבית וקבלת הפיצוי המוסכם.

היה לו מספיק זמן

השופטת אילונה אריאלי קיבלה את טענת הנתבע, שעד שלב מסוים, רישום הבניין התעכב בעקבות דרישותיה של המפקחת. עם זאת, החל משנת 2010 ועד לביצוע הרישום עצמו – תקופה של כשלוש שנים – לא הייתה שום מניעה לרישום הבניין כבית משותף.

"כאמור, ניתן לנתבע זמן של שנתיים ממועד כריתת ההסכם לביצוע הרישום, זמן סביר בהחלט. גם שנתיים לאחר רישום הפרצלציה, הוא לא ביצע את הרישום", כתבה השופטת, וקבעה שהנתבע אכן הפר את הסכם המכר.

לדברי השופטת, השאלה האם נגרם נזק לתובעים בעקבות העיכוב אינה רלוונטית במקרה זו, בו מדובר בפיצוי מוסכם בסכום סביר.

טענת הנתבע לפיה ההליכים הקודמים מונעים מהתובעים לתבוע פיצוי נדחתה אף היא על ידי השופטת, שהבהירה כי במועד הגשת התביעה הקודמת – שנת 2009 – עדיין לא קמה לתובעים עילת תביעה בעקבות היעדר הרישום.

השופטת גם התייחסה לעובדה שהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים אינו מפרט את מרכיבי הפיצוי ששילם הנתבע, ונראה שבכלל מדובר בפיצוי על עבודות שנערכו בדירה, ולא כתשלום מופחת של הפיצוי המוסכם.

לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה במלואה, וחייבה את הנתבע לשלם לתובעים 80,000 שקל בתוספת ריבית והצמדה מהיום בו חלפו שנתיים ממועד הרישום, בתוספת 7,445 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

  • ב"כ התובעים: עו"ד גיל שפרירי
  • ב"כ הנתבע: עו"ד מנשה בן אלישע

לעורך דין מקרקעין  • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותבת: עורכת דין נורית מנחם עוסקת במקרקעין.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"  

** הכותבת לא ייצגה בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.