אאא

פתאום החילונים חרדים

חוק השבת אושר השבוע בוועדת השרים, ואנחנו כולנו מאושרים גם כן.

כולנו אמרתי?

אז מסתבר שלא.

יצא לי השבוע לשוחח עם כמה תל אביבים על חוק השבת, מצאתי את חלקם אבלים וחפויי ראש, ואת רובם מושחזים ורהוטים מוכנים לאות עלומה כדי לצאת לקרב עם כל מי שרק יהיה מוכן לשמוע.

הטיעון הקבוע שחזר ועלה דיבר על כפיה, על חופש, ועל שאט הנפש ההולכת וגדלה בקירבם עם כל חוק שמהדק להם את התנועה כמו קולר לצוואר של כלב.

חייבת להודות שהרגשתי רע.

מובן ופשוט שהחוק הזה מיטיב עם השבת, מיטיב עם שומריה, ומרגיע מעט את כל אותם בעלי עסקים שאינם שומרי תומ"צ ובכל זאת בחרו לא לפתוח בשבת.

ועדיין לא יכולתי להתעלם מרמת הניכור, הזרות, הפחד והבעתה האמיתיים שניבטו מעיניהם של אחי התל אביבים.

ניסיתי לדמיין איך הייתי מרגישה לו ביקום מקביל היה קם חבר כנסת ומחוקק חוק שכופה עלי לחלל את השבת הקדושה, וללא מאמץ מיוחד (כי הרי זה קורה לכולנו כחרדים יום יום) ניסיתי גם לחשוב איך זה מרגיש כשדעתך לא נחשבת, כשקולך לא נשמע.

שלא נגיע למקומו

במסכת אבות הלל הזקן מלמד אותנו "אל תדין אדם עד שתגיע למקומו", אז רובנו ב"ה לא היינו במקומם.

להיות בצד הזה של הגשר בו נולדים ילדים ללא טהרה, ללא שבת, ללא כשרות, ללא קריאת שמע.

ב"ה אין לנו מושג מה זו נקודת פתיחה בה הקשר היחד שלך עם אלוקות נוצר דרך עדשות מצלמה של תקשורת עויינת, דרך עיניו של עיתונאי שנקודת הפתיחה שלו הייתה זהה להפליא לזה שלפניו.

אז כנראה שלעולם לא נוכל להגיע למקומו, וכיוון שכך לפי הלל הזקן גם לא נוכל לדון.

אין לנו שום השגה בנשמות ישראל, בגילגולים, בנפילות, בנסיקות ובתהומות.

בעלילה הנוראה והמופלאה הזו שטווה לנו הבורא כחלק הכרחי בדרך אל גאולתנו הניצחית.

מעט אור מגרש הרבה חושך

כל שנותר לנו לעשות הוא להרבות באור, לקרב באהבה ובאומץ את אחינו.

ואני אומרת באומץ כיוון שאומץ דרוש.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כבר הובטחנו על ידי הרבי מליובאוויטש שאדם העוסק בהשפעה אינו פנוי לקבל, כפי שנלמד מהלכות הכשרת הבשר שבזמן פליטת הדם אין הוא יכול לבלוע.

באופן מפתיע נתפלא לגלות שיש לנו הרבה דברים טובים לקבל מאחינו התל אביבים. אבל את יופי ועונג השבת? כנראה שמוטל עלינו ללמד...

שבת מתקרבת, ריח עוגת השמרים מתחיל למלא את הבית שלי כבר ביום חמישי.

על שולחן השבת שלי יהיו בעזרת ה' בפרשת שמות שלוש נשמות תל אביביות.

טוב זה ממש מעט, וזו רק שבת אחת, אבל לא עלינו המלאכה לגמור. ולא רק התל אביבים הם לא בני חורין להיבטל ממנה.