האגודה השיתופית "שכונת הפועלים" עשתה כל שלאל ידה כדי לסכל בניית מגדל רב-קומות באחת השכונות בעפולה, ובמסגרת זו פרסמה מודעת אזהרה מפני רכישת דירה בפרויקט. בית משפט השלום בעיר קיבל לאחרונה תביעה שהגיש בעל הקרקע לפיצוי על הוצאת דיבתו רעה.
לשאלות בנושאי תכנון ובנייה:
פנו ל-עורך דין תכנון ובנייה
לפני כשלוש שנים מכר האיש – חבר באגודה השיתופית "שכונת הפועלים" – את זכויותיו במקרקעין הנמצאים ברחוב הדגן בעפולה לחברת הקבלן "אדיר", וזו החלה לפעול מול מוסדות התכנון והבנייה לקבלת אישורי בנייה להקמת פרויקט הבנייה "עומר".
אלא שהאגודה, הרשומה בפנקס המקרקעין כחוכרת הראשית של המקרקעין, התנגדה למכירה, ופתחה בהליכים משפטיים במטרה לעצור את הפרויקט. אלא שבית המשפט דחה את טענתה כי העסקה לא חוקית, והבהיר בפסק דינו כי המקרקעין השייכים למנהל מקרקעי ישראל, שלא התנגד לבנייה.
למרות זאת, כחודש לאחר פסק הדין פרסמה האגודה בעיתון המקומי "העובדה" הודעה המזהירה אנשים מרכישת דירה ב"פרויקט עומר", שלדבריה עומד להיבנות על ידי חברה קבלנית שכלל אינה מחזיקה בזכויות על הקרקע, ומי שישלם לה למעשה "שם את כספו על קרן הצבי".
בתגובה, הגיש מוכר הזכויות – אותו חבר אגודה – תביעה נגד מפרסמי ההודעה: האגודה, היו"ר וחברת הנהלה, וכן נגד המוציאה לאור של העיתון והעורך הראשי. בתביעה ביקש פיצויים בסך 100,000 שקל על פרסום לשון הרע.
לטענתו, הפרסומים כוונו אליו באופן אישי, מכיוון שבמועד הפרסום הקרקע עוד הייתה רשומה על שמו, והיא מייחסת לו מעשים פליליים חמורים של הונאה והטעייה על לא עוול בכפו.
מנגד, טענו הנתבעים ששמו של התובע בכלל אינו מוזכר בהודעה, והסבירו שהביטוי "שם את כספו על קרן הצבי" מסמל השקעה לא בטוחה, ואינו רומז להתנהגות פלילית.
גם אם מדובר בלשון הרע, הנתבעים טענו שעומדות להן הגנות החוק: ראשית, משום שלמודעה יש ערך ציבורי ושנית משום שתוכנה אמת – שהרי במועד הפרסום הזכויות בקרקע עוד לא הועברו לחברה הקבלנית.
פרסום שלילי
לאחר שעיינה בתוכן ההודעה, הגיעה השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד למסקנה שמדובר בפרסום המציג את "פרויקט עומר" באור שלילי, כעסק מפוקפק שיש להיזהר ממנו.
השופטת קיבלה את טענת התובע, לפיה המודעה עלולה להתפרש בעיני הקוראים ככזו שמתייחסת אליו באופן אישי, על אף ששמו אינו מאוזכר בה, וזאת מתוקף מעמדו כבעל הזכויות בקרקע במועד הפרסום.
טענת הנתבעים לפיה פרסמו דברי אמת בתום לב נדחתה על ידי השופטת, שהדגישה שהאגודה פרסמה את ההודעה למרות פסק דין מנומק וחלוט, המבהיר כי אין לה זכות לסרב לפרויקט.
האחריות לנזקי התובע עקב פרסום הדיבה חולקה כך שהאגודה תישא ב-70% מהנזקים, ואילו הבעלים והעורך של העיתון, שפרסמו את ההודעה מבלי לבדוק את העובדות, יישאו ב-30% הנותרים.
בתוך כך, השופטת לא מצאה לנכון לחייב באחריות אישית את יו"ר האגודה וחברת הוועד, שפעלו מכוח תפקידם.
לסיכום, ותוך התייחסות למורכבות המצב המשפטי של הפרויקט, פסקה השופטת לזכות התובע פיצוי בסך 20,000 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורכי דין לשון הרע • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין שמעון אליאס עוסק בדיני תכנון ובנייה.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.