אאא

"עמל" היא רשת חינוך פרטית שמפעילה מוסדות חינוכיים ברחבי הארץ, בהם בתי ספר תיכוניים ומכללות. עמל נכנסה בנעלי המועצה המקומית כסיפה שבדרום הארץ, והפעילה במקומה את בית ספר בו הועסקו שתי התובעות כסייעות בכיתת חרשים.

התעקשו על זכויותיכם

פנו ל- עורך דין דיני עבודה

עבודת הסייעות בעמל הוסדרה בהסכמי העסקה אישיים על פיהם הן מועסקות כעובדות שעתיות במשך עשרה חודשים בשנה, ומפוטרות מעבודתן במהלך חופשת הקיץ.

בינואר 2014, עקב חוסר שביעות רצון מתנאי העסקתן, פנו השתיים, באמצעות עורכת דין לילך אהל-מסנר, לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וביקשו להחיל עליהן את ההוראות הקבועות בחוקת העבודה – מסמך היסוד המסדיר את תנאי העסקת העובדים ברשויות המקומיות, החל גם על סייעות חינוכיות.

לטענתן, חוקת העבודה חלה גם על עובדי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, ויש להתייחס לעמל כרשת הפועלת תחת חסותה של הרשות המקומית. גם העובדה שעמל מקבלת מהמדינה תקצוב עבור העסקתן, ציינו הסייעות, מצביעה על כך שמגיע להן ליהנות מהתנאים בהתאם לחוקת העבודה.

עוד טענו הסייעות כי יש לראות במועצה המקומית כמעסיקתן במשותף עם עמל, מאחר שהמועצה אחראית על תחום החינוך בשטחה ועוסקת בניהול משותף ובפיקוח על בית הספר.

עמל, שיוצגה על ידי עורכת דין הילה זקס, והמועצה, אותה ייצגה עורכת דין הילה ונטורה, דחו את טענות הסייעות. לטענתן, חוקת העבודה לא חלה על הסייעות, אלא ההסכמים האישיים עליהם הן חתמו עם עמל.

המועצה הוסיפה כי היא אינה מעסיקה במשותף, מאחר שבהעברת הבעלות לעמל, העובדים הפכו לעובדי בית הספר באופן עצמאי ובלעדי.

נאמן הציבור

סגן הנשיאה, השופט אילן סופר קבע כי על התובעות חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, אף על פי שהוא אינו רואה במועצה כמעסיקתן במשותף.

השופט הסביר כי ברגע שפעילות הרשת הוכרה כמוסד חינוך "מוכר שאינו רשמי", היא הפכה לגוף בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים ול'נאמן הציבור', במובן זה שחלות עליה חובות מוגברות של הגינות ותום לב.

התכחשות הרשת לחיובה לשלם משכורות לעובדיה כפי שמקובל בחינוך הרשמי, כשבמקביל היא מקבלת הטבות כספיות שהמטרה שלהן היא בין היתר לסייע במימון שמגיע לאותם עובדים, עומדת בניגוד מוחלט לחובת ההגינות המוגברת אליה היא מחויבת, כתב השופט בפסק הדין.

משכך לגישתו, התובעות זכאיות לזכויות המגיעות לסייעות החינוך המיוחד כמקובל במוסדות הרשמיים, ובמקרה זה, לזכויות המגיעות להן בהתאם לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ובהתחשב בוותק שלהן, עדכון דרגתן והתוספות הנלוות.

כתוצאה ממסקנתו, פסק השופט שעמל תשלם לכל אחת מהתובעות כ-105 אלף שקל, עבור הפרשי שכר, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, פיצוי הפרשות לקרן פנסיה ודמי הבראה. לסכומים אלו יצורפו הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל לכל אחת.

עם זאת, השופט הסביר שאמנם המועצה לוקחת על עצמה אחריות לפעולות החינוך שבמוסדות שבשטח שלה, אך זה לא מספיק כדי להפוך אותה למעסיקה במשותף. עמל היא החתומה על הסכמי ההעסקה של עובדיה והיא המשלמת את שכרם, והכספים שהמועצה מעבירה לה אינם עבור העסקה ספציפית של עובדים.

לעורכי דין דיני עבודה  • לפסק הדין לחצו כאן.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

*המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.