אאא

כסא רחמים

בשבוע שעבר התקיימה ההילולא השנתית של מוסדות "כסא רחמים". היו שדאגו לנפח את האירוע ולהביא לשם את כל כלי התקשורת, וגם מפלגת הר הבית ושות' כבר עלתה על זה טרמפ. וכך נכחו שם להפתעתי גם רבנים שלא היו מעזים להיות נוכחים באירוע כזה לפני שנה, וכן נכח שם שר האוצר כחלון בכבודו ובעצמו, ואפילו נאם על הידידות הקרובה שלו עם יו"ר מפלגת ההזויים.

הפשט הפשוט, שהסבירו לנו כל מיני גורמים מקורבים לזה או מקורבים להוא, הוא כך: שר האוצר בכלל לא ידע לאן הוא מגיע. הוא נקלע לסיטואציה כזאת, ולכן דאג להעביר בהמשך מסר לאריה דרעי שזה לא מה שהוא תכנן שיהיה. לגבי נציגי אותה מפלגת הזויים, ברור מאליו מה שהם עשו שם: הם דאגו להחצין עד כמה הם חיים קיימים ובועטים. ולגבי אותם רבנים, שבימים רגילים הישיבה הזאת והמפלגה שלהם הן אפילו לא הקו שלהם, עד עתה אין לי מושג מה הסיבה האמיתית שהם נכחו שם.

אבל אני לא רוצה "לקנות" את הפשט הזה, לגבי השתתפותו של כחלון בכנס. אני רוצה לנסות לנתח את המצב, על אחריותי בלבד: שר האוצר, שכידוע נבחר כביכול בזכות האג'נדה של דאגה לחלש, הלך לשם מבחינתו בכוונה תחילה ללכת ולחזק את המפלגה היריבה לש"ס, כדי לפגוע ולהחליש את הקונקורנט (המתחרה) שלו, ש"ס, ושלא יספרו לנו סיפורים על כך שהוא לא ידע לאן הוא הולך.

הדיווח בערוץ 2 על "כינוס האופוזיציה" (באדיבות חדשות ערוץ 2)

ולגבי הרבנים שהיו שם, אז אני, במקום לחפש את הבעיה אצלם - הייתי מחפש את הבעיה בתוכנו: לאחרונה אנחנו רואים ומרגישים יותר את המצב שהנציגים הבכירים בש"ס פשוט נעלמו. כשתשאלו אותם מה קרה, תשמעו מהם שני תירוצים לדבר: תירוץ אחד, אנחנו עסוקים בדברים חשובים יותר כרגע. ותירוץ שני, בכל עניין אתם צריכים לפנות ליו"ר, הכל מתנהל דרכו.

אבל בואו נעבור תירוץ-תירוץ: ראשית, נכחתי יותר מפעם אחת בפגישות סגורות ופתוחות של נציגי ש"ס עם היו"ר דרעי, כשהוא אמר להם שהוא מקבל מעל 500 פניות ביום וביקש מכולם שהם יהיו אלה שאחראים על הטיפול בפניות, כל אחד בתחום שלו, בנציגות שלו ובעיר שלו. שהם יהיו המענה. כך שאל תנסו לגלגל את הכדור לכיוון היו"ר.

ושנית, צריך לזכור: אחת מהסיבות לכך שקמה תנועת ש"ס, מעבר לסיבה העיקרית של "החזרת עטרה ליושנה", היא הקיפוח ההתנשאות שהציבור הפשוט הרגיש. והציבור הפשוט הזה, נפגע כעת יותר ויותר מהנציגים הללו, שעד אתמול הם רדפו אחרי הציבור כדי שיצביע עבורם וכעת פשוט מתעלמים מהציבור. זהו ציבור רגיש, ואם בבחירות האחרונות בחסדי ה' עוד הצלחתם לאסוף את הקולות שהצביעו לש"ס, צריך להבין ולדעת שבסיבוב הבא, אם ההתנהגות הזאת תימשך, אתם יכולים פשוט להמשיך ולחלום שתהיה לכם את הסיעתא דישמיא הזאת שהייתה לכם.

ואולי באמת בעשור האחרון עבדתם יותר מידי קשה ואתם כבר שחוקים וקשה לכם להתעסק בדברים הפשוטים, בפניות של הציבור הפשוט (הרי ממה נפשך, בדברים הגדולים אתם אומרים שרק היו"ר מטפל), אז באמת כדאי שתחשבו, לטובת הכלל, שאולי הגיע הזמן לפנות את מקומכם ולתת לאנשים אחרים את מקומם, נציגים שעיקר תפקידם יהיה לא להתעסק בדברים הגדולים, אלא פשוט להתעסק בדברים הקטנים, ובעיקר בנושאי בין אדם לחברו.

כרגע יש מצב אבסורדי: מה שנח לכם, אתם מעבירים לדרעי, ומה שלא - אתם אפילו לא מטפלים בו, ובפועל אתם לא מופיעים בשום מקום ולא מסייעים כמעט לציבור, והציבור הוא שנפגע. אתם צריכים לדעת שכשחלק מציבור בוחריכם פגוע, אין להם שיקול דעת נכון, ואז לא פלא שאנחנו יכולים למצוא אותם בכינוסים כמו זה שהיה בשבוע שעבר.

עדיף בלי סרוגה

השבוע פורסם שנבחר מנהל חדש למחוז החרדי במשרד החינוך. אז ראשית, אני רוצה להצטרף לידידי ר' ישראל אייכלר, הח"כ היחיד שהגיב שהוא מרוצה מאד מכך שלפחות נבחר נציג ללא כיפה סרוגה, שעדיף מאשר נציג עם כיפה סרוגה.
ולגופו של עניין, אין לי מושג מה עמד מאחורי המינוי הזה, אבל אין לי ספק שמעשיו של המנהל החדש יוכיחו האם הקודקודים של הנציגות החרדית פישלו בגדול או הצליחו בגדול. ואני כותב את זה ברור בדווקא, כדי שהם לא יוכלו מחר לגלגל את האחריות על מישהו אחר.