אאא

מושג הנראות הוא אחד מאבות היסודות בתשתית לכל משטר ולכל מסגרת שלטונית. אפילו משטרים עריצים, מדכאים ומושחתים דבקו בבסיסם בנראות נאותה ויכלו להכיל את עריצותם בתחילת דרכם בזכות הנראות. פרעה מלך מצרים, סמל לעריצות שלטונית, הבין בתחילת דרכו המשעבדת כלפי עם ישראל שיוכל לכונן עריצות לפחות בתחילת דרכו, בתנאי לנראות נכונה. לכן יצא לעבוד בעצמו בחומר ובלבנים, עד שראה שהוכשרה השעה לגלות את פרצופו.

כל עוד שההנהגה באשר היא לא פורצת את גדר הנראות, המצב עדיין טוב וסביר, כי החשש והנראות מרסנים ומגבילים את קטר ההנהגה, אפילו אם לעתים ההנהגה יש בה ליקויים ושיקולים לא ענייניים כאלו ואחרים. אך כאשר ההנהגה מתחילה לבוז לנראות הציבורית וחוצה את הרוביקון, או אז צריכה להתקבל ההבנה שהשלטון הפך למסוכן עבור אזרחיו.

הצעד הבא, לאחר שהמערכת חוצה את הרוביקון, הוא דיכוי בפועל, למען יראו וייראו, ואוי לאזרח שייתקל ברגלי המערכת, כי מערכת שזה עתה חצתה את גבול האכפתיות מהנראות כלפי אזרחיה, חייבת לרמוס את אותו אזרח אשר הרהיב עוז בנפשו לשיטתם במלא כוחה, וללמד את נתיניה לבל יעז איש לפקפק בסמכות הריבון. זה כבר צעד שלישי בעריצות השלטונית. צעד ראשון הוא שיקולים לא ענייניים, צעד שני הינו גילויי בוז לנראות, וצעד שלישי נראות רדיקלית אקטיבית שתביע דווקא חוסר צדק בפומביות למי שירהיב עוז להיתקל במערכת.

הכאב הגדול בכל זה הוא שהאדמו"ר, הרב יאשיהו יוסף פינטו, לא הרהיב עוז להיתקל במערכת. הוא ומשפחתו הם הקורבנות העיקריים של התנהלות בריונית שיטתית של מערכת האכיפה, שציירו, לצורך העניין והאינטרס, דמות בדיונית שתענה לכל אפשרויות מהלומות המערכת, בו בעת שהאדמו"ר פינטו הוא ההיפך הגמור מהדמות והתזה שהמערכת יצרה לצורך מהלומותיה. הקורא יכול לומר לעצמו "נו נו אולי כן ואולי לא". אני מציע לכל אזרח שוחר צדק להשיג את חומרי החקירה ולהבין את התמונה לאשורה, כיצד קשר בין אנשים, קשר עמוק ונדיר באיכותו וברגשותיו, הפך לעבירת שוחד. אולם זה כבר פחות רלוונטי.

האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו נתון במחלה קשה, ובתווך גיל אשר מחלות המקוננות בגילאים הללו מסוכנות שבעתיים. אדם המכהן כאדמו"ר, תלמיד חכם מופלג, מחבר עשרות ספרים, בעל יחוס ספרדי החשוב והקדום ביותר ביהדות המזרח, רבם ומורם של עשרות אלפים בארץ ובעולם, איש שנוהג בהליכותיו בקדושה ובטהרה שמורה לדרך של צדיקים וגאונים, שמעשי החסד והצדקה שלו עצמו מספר נגזר עליו באטימות עונש כבד ומר אשר יתירה מכל, מסכן את חייו ואת חיי משפחתו, לאחר שמערכת המשפט כבר פשעה בבריאותו בכפוף לאותה דמות שבנו לתוכנית המהלומות ודרדרו את מצבו בכך שמנעו ממנו, בלי הרף, לטפל בזמן הרצוי במחלתו. 

הרב פינטו מגיב, בשבוע שעבר (צילום: שובה ישראל)

אי אפשר שלא להתקומם ולהיתקף בבחילה מול פסק הדין שניתן בשבוע שקדם לפסק דין האדמו״ר, מן האיפה ואיפה וחוסר  הצדק, ויותר נכון מהנקמנות המערכתית למען יראו וייראו. שם מדובר היה בעובד ציבור, לוקח השוחד של שני מיליון שקלים, לו מחלה ישנה רדומה ולא אגרסיבית, ושם היה ניהול משפט ארוך בלא קיצורי דרך של הודאה המקלה פלאים על מערכת המשפט. פסק הדין שם הותיר על כנו את עבירת השוחד במלא חומרתה ועם כל זה, הומתק הדין לשישה חודשי עבודות שירות בלבד.

לעומת זאת, בתיק האדמו"ר בית המשפט אטם אוזנו בשיטתיות מלשמוע ולבחון אפילו בדל ראיה אחד ונאחז בפרוצדורת העסקאות, שזה דבר נורא ואיום. מחריד שמי שחיי אנוש נתונים בידו ביושבו על כס המשפט ושיוכל אחר כך לישון בשלווה כששומע שתחת מעטה הפרוצדורה נמצאת אמת אחרת, ודי לו בכך שנאחז בפרוצדורת העסקאות. כאשר כל בר דעת מבין שיש כאן סיפור של אזרח מול מערכת ואפשר שהמערכת באופן טבעי גוננה או זעמה או החמירה או פשעה או שגגה בלהט ההדדיות וקשרי העבודה או החברות, כלפי עמית לעבודה אל מול אזרח ואפשר והאזרח נפגע קשות ונעשה לו עוול.

ההיסטוריה היהודית מלמדת שזעם הקב"ה על ישראל תמיד בא כשפגעו בצדיקיו. בפרט כשנפגעו בעת שליחותם המסורה כפי שקונן ירמיה הנביא אם ייהרג במקדש ה' כהן ונביא, וכפי שאמרו רבי אליעזר בן הורקנוס וריב״ח על ריחב״ז רבם דקרו, רבם דחפו, שזה דבר נורא ומסוכן בתכלית ועוד בעוכרינו חטא מכירת יוסף שאמר את אחי אנוכי מבקש, הרי האדמו"ר נכנס לסיטואציה הזו בשליחותו הרבנית שהושתה עליו מדורי דורות. לכן, הכאב אצל כל יהודי חרד כפול ומכופל.