אאא

כשיוסף הצדיק התוודע לאחיו ושאל אותם "העוד אבי חי", היה חשוב לו לשלוח איתם מסר ליעקב אבינו יחד עם כל המשאות והעגלות ששלח אליו. המסר הזה שהוא שלח עם אחיו, מופיע בפסוק בפרשת ויגש: "מהרו ועלו אל אבי, ואמרתם אליו כה אמר (...) יוסף, שמני אלו-קים לאדון לכל מצרים".אנחנו רואים כאן שהיה לו חשוב מאד להדגיש בפני יעקב באיזה מעמד רם הוא נמצא במצרים.

אבל נשאלת השאלה: בואו נחשוב לרגע מה הייתה באותה תקופה ארץ מצרים. ארץ מצרים של אז, כמו שכתוב בחז"ל, הייתה המקום עם הכי הרבה טומאה בעולם, והמקום עם הכי הרבה עבודה זרה. כלומר, מבחינה רוחנית מצרים הייתה המקום הכי נמוך שהיה קיים אז. ולכן, מה פתאום זה המסר שרצה יוסף להעביר - שהוא מושל במצרים? הוא לא מצא מסר אחר למסור לאביו, רק זה שהוא שולט על כל ארץ מצרים, הארץ הטמאה הזאת? זה מה שהוא ביקש? למסור לאביו, גדול הדור של אז, שהוא המושל על מצרים הטמאה?

אז יש אומרים תשובה כזאת: במה שיוסף ביקש להעביר לאביו ש"שמני אלו-קים לאדון לכל מצרים", הוא בעצם רצה להעביר כמה מסרים: בדבריו הוא אמר: שום דבר לא קרה בזכותי, לא כך הגעתי לתפקיד, אלא אך ורק הקב"ה הוא שגלגל את זה בצורה כזאת. ובמילים האלה הוא העביר שני מסרים: ראשית, מסר אחד לאביו הוא שיוסף נשאר ירא שמים ובעצם הוא מאמין בקב"ה, שהוא זה שגלגל את מהלך הדברים. והמסר השני, כמעט אותו הדבר, הוא עליו עצמו: אני בעצם כלום. כל המהלך שהגעתי למה שהגעתי - הוא רק בזכות הסיעתא דשמיא של הקב"ה.

אני כותב את הדברים האלה, שוב, דווקא בשבוע הזה. כי השבוע התגלגל הגלגל, וידידי ר' אריה דרעי, שוב התגלגל למקום הטבעי שלו כשר הפנים, התפקיד ההיסטורי בו החזיק בזמנו. אין לי ספק שהוא מאמין באמונה שלמה בכך ש"שמני אלו-קים" במקום הזה, כדי לקדש שם שמים. ולי נותר רק להתפלל שתהיה לו הרבה ס"ד ויזכה לקדש שם שמים (ומי יודע, אולי בסקר הבא על השרים הפופולאריים, יזכה הוא להיות במקום הראשון).

ונ"ב, עצה של חבר: תרחיק את כל הפטפטת שמסתובבת מסביבך. זה רק יעזור לך.

ומכאן הברכה גם לידידי ר' משולם נהרי (שרב הנסתר על הנגלה בפעולותיו למען הציבור), שיצליח בעז"ה בתפקידו החדש כסגן שר הפנים.

הבהרת דברים

בעקבות הטור שפורסם כאן בשבוע שעבר, הופנתה אליי ביקורת רבה. ראשית, על כך שכביכול פגעתי בכל חובשי הכיפות הסרוגות, ושנית, שכביכול פגעתי בכבודו של הרב מצליח מאזוז הי"ד, שלזכרו נערכה ההילולא של 'כסא רחמים' בשבוע שעבר. אני חורג כעת ממנהגי ומגיב לדברים, מכיוון שהביקורת שנאמרה ובחלקה אף פורסמה במקומות שונים, נאמרה בשמות מלאים ולא תחת שמות בדויים כאלה ואחרים או בצורה בזויה כלשהי. ובכן:

לגבי נושא הסרוגים, כבר סיפרתי כאן על כך שכשנכנסו פעם אל מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בתקופת מינוי דיינים, אז היו חייבים למנות בזמנו במסגרת הסיכומים עם שר המשפטים דאז גם שני דיינים מהציונות הדתית חובשי כיפה סרוגה, הרב התנה את זה שהם יהיו חובשי כיפות סרוגות מהציבור הספרדי ולא אשכנזים, והסביר שלספרדים יש "חזקת מסורת" שלא יסטו מידי מדרך ההלכה המסורה. לכן, אני מתנצל על כך שהשחרתי את כל הציבור הסרוג כולו, כי על הציבור הספרדי הסרוג, הגרי"ש עצמו מצא סנגוריה.

ולגבי הביקורת השנייה שהופנתה אליי, שכביכול חס וחלילה פגעתי בכבודו של הרב מאזוז זצ"ל. אני רוצה להזכיר לאותם מבקרים, שמי שדאגו להביא לכינוס את אורח הכבוד, שר האוצר מר כחלון, ולהעביר בכך מסר לכל עם ישראל דרך התקשורת, היו אנשים פוליטיים. הרי שר האוצר עצמו הדגיש בנאומו (ששודר בערוץ 2), שהוא הגיע לאירוע אך ורק בגלל שאותו יו"ר מפלגת ההזויים התקשר אליו והזמין אותו, וכשהוא מתקשר אליו - הוא מגיע. ואתם אלה שבחרתם להזמין עיתונאים ולהוציא לתקשורת את הקטע הזה, והפכתם אותו כלפי חוץ לכינוס פוליטי.

אז עם כל הכבוד לטענותיכם, אם אורח הכבוד שלכם בחר להפוך את הכינוס לפוליטי, ובעצם לכבד אך ורק את מי שהזמין אותו ולא את מה שמייצג כביכול הכינוס, אז כדאי שתעשו אתם חשבון נפש, לפני שתביאו ביקורת על אחרים.