פעמים חברות או עסקים מגיעים למצבי חדלות פירעון, בדרך כלל בשלב פירוק החברה אין בקופת החברה די מזומנים בכדי לשלם לכלל הנושים, כמו כן גם עובדי החברה עשויים להיפגע ולא לקבל את שכר עבודתם. אומנם בהיבט מסוים עובדי החברה ושאר הנושים הם שווי מעמד, משום שכולם נפגעו מקריסת העסק, אך בעוד שיחסי הנושים ובעלי העסק מוגדרים בדרך כלל על פי הלכות מלווה ולווה, היחס שבין עובדי החברה ובעליה הוא מעט שונה, מפני שקיימים איסורי תורה לעכב את שכר העבודה של הפועל. לאור זאת יש לבחון האם בעל העסק מחויב ליטול הלוואות ולשעבד את עצמו בכדי להינצל מאיסור התורה של "בל תלין".
הגמרא (בבא מציעא קיא ע"ב) אומרת שמעסיק שאינו משלם את שכר העבודה לפועליו, הרי הוא עובר בחמישה איסורי תורה: לא תגזול, לא תעשוק שכר שכיר, לא תעשוק רעך, לא תלין, לא תבוא עליו השמש. דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (חו"מ סימן שלט סעיף ב ובסמ"ע סע"ק ד ביאר שמקור דברי השו"ע הם דברי הגמרא הנ"ל)
בהמשך הסוגיא (ב"מ קיא ע"ב) מבארת הגמרא ששכר העבודה צריך להינתן לעובד מיד בתום עבודתו או מקסימום בתחילת היום הבא, ולכן עובד שסיים את עבודתו בשקיעת החמה של יום א', אזי יש לשלם לו מיד את שכר עבודתו, אך ניתן לדחות את התשלום מבלי לעבור על איסור "בל תלין" עד לבוקר יום ב' (המעסיק מקבל ארכת תשלום של לילה). בדומה לכך פועל שעבד במשמרת לילה יש לשלם לו את שכר עבודתו בתום הלילה או מקסימום בסוף היום לפני כניסת היום הבא.
השולחן ערוך (שו"ע חו"מ סימן שלט סעיף ג- ה) פוסק את דין הגמרא להלכה וכן פוסק השולחן ערוך שגם שכיר שבוע, שכיר חודש, שכיר שנה וכו' יש לשלם לו את שכר עבודתו על פי העיקרון של שכיר היום, מיד בתום העבודה או מקסימום בתום הלילה שלאחר יום העבודה. ביחס לשכיר שעות פוסק השולחן ערוך כי יש לשלם לו בתום עבודתו או מקסימום עד סוף יום העבודה, ולכן שכיר שעות שסיים את עבודתו בצהריים ניתן להשהות את תשלום העבודה עד לשקיעת החמה.
בפרשת כי תצא (דברים כד טו) התורה מצווה על תשלום שכר השכיר בזמן באומרה " ביומו תתן שכרו" בהמשך הפסוק מסבירה התורה את החשיבות של תשלום שכר העבודה בזמן באומרה "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו". הגמרא (בבא מציעא קיב ע"א) מבארת שכוונת התורה במלים "כי אליו הוא נושא את נפשו" שפעמים העובד מסכן את בריאותו וחייו לטובת המעסיק ולכן יש לשלם לו את משכורתו בזמן. החינוך (מצווה רל) מבאר כי אומנם הגמרא מפרשת את הפסוק ביחס לסכנת החיים שבה נתון העובד, אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו ויש לפרש את הפסוק "כי אליו הוא נושא את נפשו" שנפש הפועל ונפש בני ביתו תלויים בשכר העבודה, שהרי ללא קבלת המשכורת העובד ומשפחתו לא יוכלו להתקיים ולקנות את צרכי חייהם.
נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שלט סעי' י) כי אין המעסיק עובר על איסור בל תלין אם אין לו לשלם את שכר העבודה לפועלים, אך החפץ חיים בהלכות שכירות פועלים (אהבת חסד פרק ט סעיף ז) כתב כי אם המעסיק יכול ללוות כסף אזי יש לו להתאמץ בכדי לשלם לעובדים את משכורותיהם ובכך הוא גם יקיים את מצוות " ביומו תתן שכרו".
דין החפץ החיים ביחס לצורך בנטילת הלוואה מבוסס על דברי רש"י וספר החינוך. על הפסוק "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" (ויקרא יט יג) מבאר רש"י שהתורה נתנה למעסיק אשראי ואורכת תשלום עד הבוקר (ובעובד לילה שסיים את עבודתו בבוקר אורכת התשלום היא עד סוף היום בשקיעת החמה) בכדי שיהיה למעסיק די זמן בכדי להתארגן ולהעמיד את שכר העבודה לפועל. מתוך דברי רש"י למד החפץ חיים כי המעסיק מחויב לדאוג לתשלום השכר גם אם אין לו בביתו מעות בכדי לשלם, דאגה זו כוללת גם מכירת נכסים וגם נטילת הלוואות. החינוך (מצווה תקפח) בביאורו את מצוות "ביומו תתן שכרו"(דברים כד טו) כותב כי אומנם אין המעסיק עובר על איסור "בל תלין" כשאין לו מעות או שהתשלום במועד יגרום למעסיק עלויות גדולות, אבל במצבים אחרים שאינם נזק גדול למעסיק, אזי מוטל על המעסיק לספוג העליות או הנזקים בכדי לשלם לעובד בזמן. לכן אם בעל הבית צריך לפרוט או להמיר כסף בכדי לשלם לפועל, אזי ברור שהמעסיק חייב לספוג את עלות הפריטה או ההמרה בכדי לשלם לפועל במועד. כמו כן מחויב המעסיק לטרוח ולהתאמץ להשיג הלוואה בכדי לשלם את שכר העובד בזמן.
גם מצוות "ביומו תתן שכרו" מחייבת את המעסיק לטרוח ולהשיג ממון ואף ללוות בכדי לשלם את המשכורות בזמן. הגמרא (מנחות מא ע"א) מספרת שהמלאך פגש את רב קטינא ושאל אותו מדוע הוא לובש בגד שאינו חייב בציצית, רב קטינא השיב שמצוות ציצית היא מצוות עשה חיובית (בניגוד למצוות עשה קיומיות כגון תפילין שאדם מחויב לקיימה בכל יום) שמוטלת רק על מי שיש לו בגד בעל ארבע כנפות, וממילא מי שאין לו בגד העומד בתנאי המצווה, אין הוא מחויב לקיימה(עיין מנחות עא ע"א בתוספות ד"ה ענישתו), על תשובת רב קטינא ענה המלאך כי אומנם מצוות עשה חיובית לכתחילה יש לקיימה רק בעת התקיימות תנאי החיוב למצווה, אבל בעידנא דריחתא (בשעה שמידת הדין מתוחה בעולם) מענישים גם את מי שלא טרח והשתדל לקיים מצוות עשה חיובית, וזאת למרות שמעיקר הדין אין הוא מחויב בה. לאור דברי המלאך לרב קטינא סבור החפץ החיים כי למרות שהמעסיק פטור מלשלם את שכר הפועלים בזמן משום שאין לו די מעות, אך בכל זאת יש לו להשתדל ולטרוח ואף ליטול הלוואות בכדי לקיים את המצווה, כפי שהמלאך ענה לרב קטינא.
מתוך הדברים עולה כי ביחס לתשלום שכרו של פועל יום, יש לטרוח ואף ללוות בכדי לשלם את שכרו בזמן.
בעז"ה בשבוע הבא נרחיב את ההסבר ונבדוק האם באופן הנהוג לשלם שכר כיום, יש על בעל חברה ללוות בכדי לשלם את שכר העובדים במועד.
לתגובות stern1416@gmail.com