'ארבע בבות' בכפור מטורף: המסע לאוקראינה

יומן מסע / חלק א'

היום הראשון

לפני כשבוע וחצי, ביום ראשון לפנות בוקר, אנחנו עולים על המטוס ויוצאים לאוקראינה. סלפי אחרון לפני היציאה, כי בכל זאת צריך לדאוג לידיעה בלעדית עבור האתר למקרה ו...

קו החוף של תל אביב הולך ומתרחק ולאחר כשלוש שעות טיסה מקבל אותנו הקור העז של אוקראינה. מינוס 10, לא פחות ולא יותר. לאחר ההלם הראשוני והתחברות מהירה לסים אוקראיני, בכל זאת צריך לשלוח כמה תמונות לישראל ולבדוק הודעות ומיילים, אנחנו עולים על האוטובוס שלוקח אותנו היישר לעיירה האדיטש, מרחק של כמה שעות נסיעה טובות מקייב הבירה, אל ציונו של מייסד חסידות חב"ד, בעל התניא.

כבר בעצירה הראשונה בתחנת הדלק אתה מתחיל להבין לאיזה קור הגעת. כקבוצה מישראל שבקושי יודעת מה זה 0 מעלות, לנחות במקום עם מינוס 10 זו חוויה בלתי רגילה.

לאחר תלאות הדרך אנחנו מגיעים לסוג של גן עדן באמצע שום מקום ולפנינו נגלה בית הכנסת מרהיב ומושקע שם מונצחים בעל התניא והאדמו"ר האחרון על כל קיר פנוי. חברי הקבוצה אומרים פרק תהילים על ציון בעל התניא ואז פוצחים בניגון "ארבע בבות".

גיא, מנהל השיווק של המותג והחילוני היחיד במסע, יספר לאחר מכן שהתרגש מאוד למשמע הניגון. לאחר שסיימנו את הארוחה המושקעת שארגן עבורנו שליח חב"ד במקום, שניאור זלמן דייטש, או בשמו המדוייק שושו, אנחנו יוצאים לכיוון אומן.

הנסיעה אורכת שעות ובסביבות השעה 2 בלילה, כשאנחנו עדיין באמצע הדרך, האוטובוס שלנו נתקע. הנהג האוקראיני לא מהסס, יוצא לקור העז ומתחיל לתקן את התקלה. כנראה שבדרך לרבי נחמן גם אוטובוס צריך "תיקונים".

היום השני

בחמש לפנות בוקר אנחנו נוחתים בבית האכסניה באומן וכמה שעות לאחר מכן אנחנו כבר קמים, נושאים תפילה בציון, ארוחת בוקר ושוב יוצאים לדרך, הפעם לכיוון ברסלב ומיד לאחר מכן למז'יבוז' וציונו של הבעל שם טוב הקדוש, אבי החסידות.

בדרך ניתן לראות את בתי העיירות השונות אותן אנו חוצים. בכל חצר בית ניתן לראות את עצי ההסקה שמוכנים ומזומנים להסקה, את הרכבים משנות השבעים והשישים ואין סוף של שלג ועוד שלג ועוד שלג. ובניגוד גמור לכביש הראשי המוביל משדה התעופה, ככל שאתה מגיע לכבישים הפנימיים יותר, כך הם משובשים יותר והופכים לסיוט שלא נגמר.

בעיירות עצמן בקושי רואים אנשים שמתהלכים ברחובות. פה ושם רואים רכבים שחולפים בכבישי העיירה ומשפחה שלמה שיוצאת לרחוב היא מחזה נדיר בהחלט.

לאחר תפילה קצרה, אנחנו מתיישבים לארוחת ערב מושקעת ומשוחחים עם ר' ישראל מאיר גבאי, מנהל ארגון "אהלי צדיקים" והאיש שהפך את אוקראינה לבני ברק והקים לתחייה מאות קברי צדיקים בארץ ובעולם. אבל לפני כל קברי הצדיקים, אפשר לומר שבשבילו מז'יבוז' היא היהלום שבכתר, שם כבר הספיק להקים שתי בתי מלון, בית כנסת, חדר אוכל גדול, את הציון עצמו כמובן ושחזור של בתי הכנסת של מקימי תנועת החסידות.

היום השלישי

בבוקר למחרת אני מוצא בציון הבעל שם טוב קבוצה חרדית קטנה ששרה את "הנני בידך", השיר שכבש לאחרונה את המגזר. מיד ביציאה מהציון עברנו לרגע בקברו של הרשל'ה מאוסטורופלי. ובדמיוני, הרשל'ה קם לרגע אחד מהקבר זורק לעברנו בדיחה יהודית עסיסית ולאחר מכן חוזר אל הקבר בשביל לא לחטוף צינון.

לאחר מכן נתקלנו בחתול הלבן המפורסם של הציון, שממש לא הסכים לעמוד במקום בשביל צילום הגון של איש קול ברמה, שהרים ידיים הרבה יותר מדי מהר, ובפרוות שהופשטו מכמה חיות בלתי מזוהות כשבסמוך אליהן כבר ניתן לראות כיצד הן נראות בסיום העבודה.

בבית הכנסת המשוחזר של ה"אוהב ישראל", איש ירושלים הרב ישראל גליס קיבל קהל, וגם קצת כסף.