אאא

הפרידה של שני השותפים הוותיקים, מרדכי & אבי כיווצה לבבות רבים. איש באותה שכונה פתח תקוואית לא יכול היה להאמין שהמינימרקט שניהלו שניהם, ושגשג כה יפה, יחולק לשניים. מרדכי קיבל את החצי שלו והמינימרקט נחתך למכולת מכווצת. אבי שלא יכול היה להרשות לעצמו להיות 'לוזר', פתח מכולת מתחרה ברחוב הסמוך. תושבי השכונה שהרגישו במכולת כמו בביתם, סוג של משפחה, כאבו מאד, אבל הכעס ההדדי היה גדול מידי לגישור. עשר שנות איבה חלפו עד שהשניים למדו לקבל זה את נוכחותו של זה. מדי פעם, כשלאחד מהם היה חסר מצרכים מסוימים, הוא 'השלים ציוד' מהמכולת של השני. מאוחר מידי הבינו את הפתגם "להיות תלויים זה בזה או תלויים זה ליד זה". אני זוכר את המקרה היטב, כמי שפקד בוקר בוקר את המכולת המפוצלת.

שיתופי הפעולה הפכו בשנים האחרונות לאבן דרך בעולם העיסקי. בעבר התחרותיות הייתה המנוע העיקרי לצמיחה של עסק, 'אני אשיג אותך', 'אהיה טוב יותר ממך', הרי שכיום המגמה הפוכה. שיתופי פעולה הפכו למנוף החשוב ביותר לצמיחה עסקית. כשנתאגד, שנינו נרוויח יותר. הרבה יותר.

המגמה אינה רק בעולם העסקים, אלא מחלחלת כיום גם בכל תחומי החיים. קחו לדוגמה את שיתופי הפעולה המדהימים שיש היום ברשתות החברתיות, ויוצרים מנוף אדיר של חסד ועזרה לפרט ולכלל. אני נעזר בך, אתה נעזר בי. שנינו נהנים, והעולם מחייך.

בשבוע הקרוב נלמד על בקשת ה' שכל יהודי יתן מחצית השקל. מטבעות אלו נוצקו והפכו לאדני המשכן. על אדנים אלו נשען בית השם כולו. לא שקל שלם, אלא חצי. כי החצי שלי והחצי שלך, הופכים להיות דבר שלם, ולא סתם: אלא ליסוד ההצלחה דרכה ניתן לקבל את ברכת ה'.

מילותיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא ממקדות נהדר את היתרון השיתופי: "..ולהאמין באמונה שלימה במצוות חכמינו 'והוי שפל רוח בפני כל אדם' בכלל, כי יציבא מלתא [יציבה המילה] ותקין פתגמא [הפתגם אמין] שכל אחד מתוקן מחברו. כמו שאיש אחד מחובר מאברים רבים ובהיפרדם נוגע בלב כי ממנו תוצאות חיים"('אגרות קודש', כב). ובמקום אחר הוא מוסיף ומחדד: "לפי שיש בכל אחד ואחד בחינות ומדרגות מה שאין בחברו וכולם צריכים לזה, ונמצא שיש יתרון ומעלה בכל אחד ואחד שגבוה מחברו.

זה מפתח נהדר להתקדמות בחיים ולמינוף הצלחות: חפשו את האנשים שאתם יכולים להעזר בהם, צרו שיתוף פעולה מתוכנן היטב, ותתקדמו. זה לא האחד על חשבון השני, אלא שניכם תיהנו כפליים. בדוק.

מרדכי מהמכולת, אגב, כבר מזמן לא אתנו, ואת אבי, כבן 77, פגשתי לא מזמן. הזכרתי את שמי, וממרומי גילו זכר היטב את משפחתי. הוא תלה את עיניו בנקודה נעלמת. "בשבוע שעבר היה היארצייט שלו" אמר ונאנח עמוקות, וידעתי למה.

מנחם זיגלבוים – מאמן אישי להצלחה ולמצוינות. 050-3541295