מורידים תחפושות / שמעון ברייטקופף

בכל מעגל השנה אין עוד שבוע עם פערים כאלה בין תחילתו לסופו. תבדקו. אין!

בשעת כתיבת השורות, אווירת הפורים בשיאה. שלוש מילים נכתבות, והופ, נקישות רמות על הדלת קוטעות את חוט המחשבה ומקפיצות אותך בריצה להגן על הדלת מפני החבטות שמתאימות יותר לגובים בשוק האפור מאשר לשני בחורי החמד שעומדים בפנים סמוקות בכניסה ומבכים את מר גורל חברם הטוב שקנה פעם אחרונה גופייה חדשה בבר-מצווה ועכשיו הגיע לפרקו וכל מה שהוא רוצה זה רק גופייה אחת חדשה - אבל הקופה ריקה ומחיר הגופיות האמיר נורא בשנים האחרונות.

בחוץ נשמעים שירי פורים, ולאיפה שאתה לא בורח אתה נתקל בחבילת צלופן וארגז בקבוקי יין לבן חצי יבש. (אי אפשר בלי מילה על המוצר המיותר הזה: מי שהמציא את היין הלבן חצי יבש היה על פי המסורת לבן הארמי ששם את הנוזל הזה בבקבוק ומאז הוא עובר מדור לדור בלי שאיש מעז לזרוק אותו לפח ולגמור עם הסיוט זה.) הרחובות מלאים בילדים מחופשים, המאפיות מתהדרות בכרזות ענק המבשרות על 'פורים חלות' בגודל 127 מדינות ובמחירים שאנשים שלא שתו כמה ליטר יין לא היו משלמים לעולם.

אפילו בתחום התקשורת אי אפשר להתעלם מהחג הממשמש ובא: ידיעות על ישיבה של קלרמן עם ראשי משטרת התנועה מתחילות לזלוג למייל, וברבע שעה האחרונה הגיעו כבר עשרה טלפונים על יוזמה מקורית שטרם נשמעה במדינת ישראל: על כל שקל שתתרמו, אנחנו נקבל ארבע. יאללה מהר, יש רק 24 שעות. נו. (גם כאן צריך לומר את האמת: במדינה מתוקנת היו מוציאים מהחוק את מי שהמציא את השיטה הזו, אבל בישראל כמו בישראל, השיטה ההו-כה מקורית הזו משוכפלת עד לרמת הוועד בית: רק היום, אם תשלם את הוועד בית, המנקה ינקה ארבע פעמים את המדרגות וכן הלאה). כפי שכבר הבנתם: אי אפשר לברוח מאווירת הפורים.

מנגד, השורות האלה יגיעו לקוראים בשבת קודש. כידוע מוצאי פורים הוא הזמן שרבים וטובים נשבעים בהן צדקם שיהיה מה שיהיה הם בפורים הבא אוכלים חטיפי אנרגיה ושותים מים מזוקקים בערבות לפלנד, הכי רחוק מכל ריכוז של יין ושיכורים. כולם עם כאבי ראש, בחילות, ומכיוון שהשנה מדובר גם ביום שישי, לא כולם הספיקו לעשות עוד מקלחת, מה שגורם לאנשים להישבע בנקיטת חפץ ולבכות את מר גורלם עד בלי די.

בקיצור, הדילמה לא נותנת מנוח: האם לכתוב טור שמתאים לשירים שברקע, או כזה המתחשב בקוראים המסוחררים של שבת?

נוסף על כך, העיתון יוצא לחנויות ביום רביעי - אז מה, עוד טור פוליטי? מה גפני אמר לדרעי (כרגיל: שום דבר מיוחד), ואיזה עשב משמח אישר ליצמן השבוע? נו, באמת.

הלכנו, כמו תמיד, על האמצע.

במהלך העבודה כל השנה אנחנו נתקלים בדמויות שונות ומגוונות שמספקות את החומר. המקורות הללו הם בדרך כלל ספקי המידע ולא מושאיו. לכבוד יום הפורים, החלטנו פעם אחת להוריד את המסכות מהאנשים שנמצאים מאחורי הקלעים ועושים את החדשות.

יאללה נתחיל.

העסקן

הוא הולך עם כובע. תמיד. יהיה מה שיהיה. בקיץ ובחורף, במעריב בחמת גדר ובתור הארוך של המגלשה הכתומה של חפץ חיים. הוא והכובע לא זזים אחד מהשני. אומרים שאיזה לץ הדביק לו פעם את הכובע לראש, ומאז הם הולכים יחדיו. הוא והכובע. הכובע והוא.

הוא מדבר בקול רם ונחרץ. בכל נושא יש לו משנה סדורה וחדה כתער. לא תתפסו אותו לעולם מגמגם או נשאר בצריך עיון. העולם שלו מלא סימני קריאה. תמיד הוא מצויד בשני מכשירי טלפון ביד ובכל פעם שתפגשו אותו הוא בדיוק מנהל שיחה שכוללת תמיד את המוטיבים הבאים: "בסדר גמור. ברור. זה ניירא נוייראס. וודאי. מייד. אני מייד מדבר עם גפני. מוזר, מקלב אמר לי שטיפל בזה כבר. השם ירחם. לא ייאמן מה שקורה היום. ככה הוא אמר? אין לו בושה! מה הוא מבין?" וכן הלאה.

עכשיו הוא עסוק עד מעל הראש בבחירות בארצות הברית. הוא 'אוחז' (אחת המילים החביבות על העסקן והוא מרבה להשתמש בה בכל הפעלים האפשריים: אוחז, אחזנו, נאחוז, אחזו, אחז יאחוז וכן הלאה) שחייבים להילחם בכל הכח בטראמפ.

למה?

פשוט מאד. טראמפ הוא 'מחבל'.

איך טראמפ קשור למחלוקת הליטאית? הו, זה הרי ברור.

אין דבר בעולם שלא קשור למחלוקת. אם טראמפ זה יחסית פשוט, הרי הבת של טראמפ, אומר העסקן - כשהוא מיטיב את כובעו וממולל בידיו פתק של הוועד למען כבוד רבותינו עם הרשימה הכמעט סופית של הישיבות שלא מזלזלות בגדולי ישראל - , התגיירה בגיור רפורמי אצל הרבאיי משיקגו. אומרים שלרבאיי הזה יש חבר שהוא ר"מ בישיבה בשיקגו, אחד מתלמידי אותה ישיבה עלה לארץ ולמחרת כבר קנה ב'בר כל'. יום אחרי, כמה חודשים אחרי, הוא כבר התחתן בהיכלי מלכות ואת המעשרות העביר לקופה של המלחמה בגזירת הגיוס! ברור אפוא לחלוטין שכל המועמדות של טראמפ היא מזימה של החבר'ה מהגבעה להשתלט על הבית הלבן, כדי לשלוט משם על ממשלת ישראל ששולטת על תקציב עיריית בני ברק ומשרד הדתות ששולטים על תקציבי הישיבה, והם יתנו את המשך קבלת התקציבים בפינוי חדר הנוחיות שעליו ניטשו מלחמות עולם במשך שנים ארוכות והוכרע רק לאחרונה.

"מי שלא מבין שזה כל מה שעומד מאחורי המועמדות של טראמפ - פשוט עיוור", הוא אומר בפסקנות - וצודק.

זה הרי ברור כשמש.

בסיפור של טראמפ זה באמת ברור. צריך להיות ממש עיוור כדי לא לראות שטראמפ נשלח על ידי קבוצות בציבור הליטאי כדי להביא סוף סוף להכרעה במחלוקת בגבעה. בשערי חסד אומרים בשקט-בשקט, שההצלחה הגדולה של טראמפ בבחירות באה בזכות התרומות הסודיות שלו להחזקת עיתון 'הפלס', אבל הם לא אוהבים לעשות חשבונות שמים ולכן לא מנפנפים בזה.

אבל העסקן שלנו לא רואה רק דברים גלויים לעין הוא קולט גם את הדברים הדקים. בכל עניין הוא מאבחן את האינטרסים החבויים, גם בעניינים שיש כאלה שמתאמצים מאד להסתיר אותם מהעין.

חברת אורנג' הצרפתית רבה עם פרטנר הישראלית. זה נראה לכם תמים? מריבה עסקית? אנטישמית? חה. העסקן שלנו מתגלגל מצחוק על התמימות של עם ישראל. איך אתם לא רואים את המובן מאליו? הוא שואל. הרי יש עכשיו בחירות למנהלים הקהילתיים בירושלים, נכון? זה אתם יודעים? יופי. בבית וגן יש ריכוז צרפתי גדול. הצרפתים עלו לארץ בלי לדעת מי הטובים ומי הרעים. עשו להם כנסים, גייסו אותם, ועכשיו שמעתי שיש איזה אחד שם שקשור להנהלה של אורנג' בצרפת, שביקש מהם להתנכל לפרטנר בגלל שכל הטלפונים של 'שארית' שייכים לפרטנר. אתה מבין מה שהולך כאן? ואנשים עוד חושבים שיש כאן מריבה עסקית. לא ייאמן איזו תמימות.

וכך הולך העסקן ברחוב - והכל מסודר לו. שני ילדים רבים בחצר? נו, איך לא יריבו; הרי הסבא של מוישי שייך לחסידות קרפלוב-מרכז, כשקרפלוב התפצלה הרב'ה היה מתפלל בבית כנסת קטן ברחביה. נו, איזו שכונה יש ליד רחביה? בדיוק. שערי חסד. הכל ברור כמין חומר.

כשמדובר בעסקן לעולם לא תראו שני יהודים שרבים סתם. הכל לשיטתו. הכל מחובר למעלה למעלה. זה נראה לכם מצחיק? אוהו, כמה אתם תמימים. רואים שדעת בעלי בתים ההפך הגמור מדעת תורה.

אח, כמה צדקו רבותינו: בלי ראש של בן תורה, אי אפשר להבין כאן כלום בעולם הזה.

קלינטון, למען כבוד רבותינו.

העסקן הספרדי

כמה שהאשכנזי מתוחכם - הוא יכול לעשות אצל החבר המזרחי - שלא לומר התימני - שלו סטאז' למתחילים. האחרון, בוגר ישיבה אשכנזית אליטיסטית, מתוחכם פעמיים. אחרי שקישר את המחלוקת למה שקורה בגבעת הישיבה, הוא מצליח בלומדע'ס לקשר אותה גם למחלוקת של דרעי-ישי. כידוע אין מוקדם ומאוחר בתורה, וסדנא דארעא חד הוא, ובסוף הכל קשור אחד לשני. הרי ידוע שדרעי הוא חברונ'ר שהיה חבר חדר של סורוצקין, ולכן הוא מעסיק את ברק סרי שהיה דובר של אהוד ברק שקידם את חוק השוויון בנטל ולכן הוא נלחם ב'מחבלים' שמוחים נגד גזירת הגיוס וכן הלאה.

על כל פירכא לתזות שהוא מנפיק מידי יום - יש לו שישה תירוצים. את האויבים שלו הוא מביס באמצעות מלחמת התשה בלתי נגמרת. עיתותיו תמיד בידיו ורק הוא והקב"ה יודעים מאיפה הוא מתפרנס. אם החלות להתווכח אתו - אחת דינך להפסיד. גם אחרי עשר שעות של ויכוח, הוא ערני, חד כתער, מלא מְשָלים ודוגמאות, ומותיר לך שתי אפשרויות: לצעוק בקול גדול שהוא צודק, או לקפוץ מהגג. עיתותיו תמיד בידיו, ואין שעה שלא כשרה להסביר לך מדוע דרעי הוא שילוב של משיח בן דוד, הנגיד רוטשילד והגיבור מאיר הר ציון.

הוא השיקול העיקרי של כותבי הטורים האם לכתוב ביקורת על ש"ס. בשבוע שיש לך יום חמישי פנוי לחלוטין - אתה יכול להרשות לעצמך לבקר ולו ברמז את התנועה והעומד בראשה. אם אתה מתכנן קניות לשבת או לשבת ללמוד קצת, עדיף שתתמקד בדברים אחרים. אחרת נגזר גורלך. הוא מתיישב עמוק בתוך התְעָלות של האוזן ומוכיח לך בש"ס טעמים למה אתה טועה, למה עשית עוול ולמה אתה חייב שבוע הבא לתקן. הוא לעולם לא יאיים חס ושלום, אבל ברור לכל מי שמדבר אתו שלא כדאי שהוא ייצא לא מרוצה. איש לא יודע איך, אבל עוד לפני שכותבי הטורים מסיימים לכתוב את הטורים, הוא כבר הספיק לעבור על כל מילה ולהיות מהצד השני של הקו.

אף אחד לא יודע בדיוק בן כמה הוא, אבל דבר אחד ברור לכולם: הוא יקבור את כולנו.

העיתונאי

בספירה האחרונה עמדו מספר העיתונאים החרדיים על 5,384. ספירה האחרונה אמרנו, לא בכדי. המספר מתעדכן כלפי מעלה מדי שעה. בגדול, כל זכר חובש כיפה שחורה שאינו מוצא את מקומו בין ספסלי בית המדרש, רוכש מכשיר סלולרי, הולך ברחוב, מגיש יד גדולה וחסונה ועונה לשאלה מה אתה עושה, בחיוך רחב - "אני עיתונאי".

קחו כלל אצבע: ככל שתפקידו של העיתונאי העומד מולכם יותר איזטורי כך ארשת פניו תקרין יותר חשיבות. האמינו לי, לעורך הראשי של ה'ניו יורק טיימס' אין רבע מהחשיבות העצמית שאופפת את טכנאי הטלפונים של 'קו הנייעס' בחסידות הסמוכה למקום מגוריכם.

יסלחו לי חברי הטובים, זה לא שאי פעם היה כבוד גדול להיות עיתונאי, אבל בשנים האחרונות כשגילי הקולגות שלך קרובים יותר לגילי הבר מצווה מאשר לחתונה, אתה מתחיל לשאול את עצמך באיזה צומת בחיים פנית פנייה לא נכונה ואיפה הצומת הבא שיאפשר לך לעשות אקזיט מהיר.

הריבוי הזה הוליד תופעות שדומה שלא קיימות בשום ענף אחר: זמן, כך מתברר, יש בשפע. חשיבות עצמית - יש גם יש, ועכשיו רק נותר ליצוק תוכן לתוך התואר המפוצץ ולפנים המשדרות חשיבות עצמית עד בלי די.

אל הוואקום הזה נכנסו בשנה האחרונה עדר רב ועצום של ארגונים בין-לאומיים שנהנים מתקציב לא מוגבל ורעבים עד זוב דם להכרה ישראלית. אחרי שהבינו שמהמיינסטרים הישראלי לא תבוא הישועה, הם החליטו ללכת לשוליים - ושמה חיכתה להם בוננזה של ממש.

תוך שעות ספורות הם הצליחו למלא אוטובוסים שלמים ב'מובילי דעת קהל' שאותם הם משנעים לאן שהם רק רוצים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני? בבקשה שני אוטובוסים מלאים עושים את דרכם לגבולות המאובקים לדיונים עקרים עם כל מיני לשעברניקים של מערכת הביטחון. התפתחות היקבים בשומרון? קבלו ארבעה אוטובוסים מפוצצים (הרביעי נשכר ברגע האחרון בשל הביקוש הגדול. המארגן לא האמין למזלו הטוב, ולא ישכח לעולם את הבונוס השמנמן שקיבל באותו החודש), הגדילו לעשות ארגונים שהחליטו ללמד את החרדים פרק בהלכות הסכסוך באירלנד, גידול פרות בחוות טקסס ומעקב אחר ההתפתחות הסוציו-אקונומית באיחוד האירופי.

כל מספר - זוכה.

לפעמים זה נראה שיש בהנהלת הארגונים שני ליצנים שהתערבו ביניהם עד כמה הם יצליחו ללכת רחוק עם ההלצה הזו. "בא נזמין אותם לנסיעה של ארבע שעות כל צד באוטובוס, כדי לראות מקרוב אוהל בדואי", הוא אומר לחבר שלו בחיוך. "עזוב, אין סיכוי. זה כבר מוגזם".

תוך כדי דיבור הם שולחים מייל ליועץ החרדי, והופ, עוד לפני שהם מספיקים ללחוץ בתיבת המייל על 'שלח' הם כבר מוצאים את עצמם עם שלושה אוטובוסים עמוסים לעייפה בצעירים שאפשר לומר בקלות שהמכנה המשותף להם הוא ג'ל בשער שנועד להחזיק את הפאות.

החלק של שני הצדדים בעסקה הזו ברור: כל עוד הארגון מסכים להתייחס למוישל'ה כעיתונאי רב השפעה, מוישל'ה מצדו יסכים להצטרף לכל סיור באשר הוא, למלא ניירות עמדה, להסביר על הלכי הרוחות (את צמד המילים האחרונות הוא למד בסיור האחרון - ואימץ אותן מייד) בציבור החרדי ולאפשר לארגון להמשיך לגייס כספים כדי 'להשפיע' על דעת הקהל הישראלית - הכל טוב.

ביום שמישהו יגלה את העקיצה - רק הקב"ה יציל את הארגון והחרדים מהידיים של הבדואי הזועם שסיפרו לו שהוא זוכה לארח במאהל שלו את מוכתרי הציבור החרדי באופן בלעדי.

עד אז - האוטובוסים נוע ינועו.

הפוליטיקאי

נפל פחד היהודים עליהם. אין שום סיבה אחרת למה שקורה היום בתקשורת הישראלית ביחס לפוליטיקאים החרדים.

ליצמן נצפה כשהוא מחטט בשיניו באמצעות קיסם? וואו. שלושה עיתונאים מ'גלובס', 'דה מרקר' וערוץ 2 יתכנסו לפאנל חגיגי ויסבירו לכם באיזה מהלך אסטרטגי מדובר. אסטרטגי? גאוני! זה איש ציבור! עם קיסם בשיניים! אח, מי יגלה עפר מעיניך בן גוריון. אם צ'רצ'יל היה בחיים, היה בא לקחת קורסים למנהיגות.

גפני נלכד כשהוא נוהג במהירות מופרזת? פאנל כתבי התחבורה הציבורית יסבירו לכם שזה מהלך אדיר! ככה צריך לנהוג איש ציבור. לרדת לעם, להרגיש את המצוקות של אזרח מן השורה, להקריב את עצמו למען הכלל.

אפילו לתיאוריות של אייכלר שמעלות מן האוב אנשים שכבר הספיקו לשכוח את עצמם, יש בחודשים האחרונים ביקוש מטורף.

מה שקורה לפוליטיקאים החרדיים בשנה האחרונה זה לא פחות מחזיון תעתועים. צריך לצבוט שוב ושוב את הלחי או הרגל בשביל להאמין שזה באמת קורה. כאילו מדינת ישראל החליטה לשלם לנו עכשיו בריבית דריבית על שנים של זלזול, השמצות וחרפות עלינו ועל נציגי הציבור שלנו.

תעשו לעצמכם טובה ולכו לכנסת ישראל באיזה יום פנוי. תסתכלו על ליצמן או על גפני או על כל חובש כיפה שחורה אחרת הולך במסדרונות הכנסת, ולא תאמינו. גיבורי ישראל. כולם דורשים את קרבתם. הם המוצר הכי חם על המדף.

בכל סקרי הפופולריות שנערכים במעוזים הכי חילוניים בתל אביב, ליצמן קוטף בקלילות את המקום הראשון, משל היה היפי עם קוקו ארוך וחולצות מקושקשות ולא יהודי חסידי שאפילו את הכובע לא החליף חמישה עשורים.

איזו הערצה! איזה כבוד!

כל תחנת תקשורת שלא תפתחו בחודשים האחרונים תקבלו את הקול או הפרצוף המחויך של ליצמן. אנשים נוסעים ברכבת עם העיתון - וקוראים ליצמן, שמים אוזניות - שומעים את ליצמן, חוזרים בלילה הביתה, ונחשו מה? ליצמן מציץ מן המרקע. מגה סטאר כזה לא ניפקה היהדות החרדית מעודה.

ומילא היה מדובר ביהודי כריזמטי ורהוט. איפה. הלוואי. הגיע הזמן לדבר גלויות: הבחור לא יודע עברית. הראיונות שלו מזכירים יותר את השיחות עם החבר'ה מתגלית שהגיעו לתור את הארץ בפעם הראשונה מאשר של מיניסטר ישראלי. אבל מה זה משנה. העם רוצה ליצמן במנות גדושות. בכל המדיומים האפשריים. והעם מקבל - ובגדול.

ובא נדבר רגע על גפני. נכון, הוא כנראה יותר מוכשר מניסן סלומיאנסקי שהיה לפניו ואפילו מגדליה גל שהיה לפני פניו. אבל מכאן ועד להשתטחות המוחלטת של בכירי המשק לפניו - הדרך אמורה להיות רחוקה. אבל גפני, שעד לפני כמה שנים עוד היה מחשבן את אחוזי הירידה במחיר הקוטג' מול אחוזי השומן שלו מול המקרר בחנות השכונתית באופקים - עשה קפיצת דרך תקשורתית, כמעט בלתי נתפסת. מאז שהתחלתם לקרוא את השורות האלה עד עכשיו, קיבל גפני לפחות עוד שלוש אזרחויות כבוד בכמה עיירות פריפריאליות וזכה לעוד חמישה מאמרים מפרגנים בעיתונות הכלכלית.

כולנו שואלים את עצמנו בחודשים האחרונים מה קורה כאן, למען השם?

איש לא יודע להסביר את המהפך, אבל צריך להגיד את האמת. בכנסת שבה הכוכבים הראשיים הם אורן חזן וגילה גמליאל אין ספק למה העם כָמֵה לקצת נורמליות. לקורטוב מקצועיות. אל מול החלופות - ליצמן וגפני הם באמת הגולייתים של הכנסת הזו.

אשרינו שזכינו.