אאא

פעם נסעתי עם המשפיע הגה"ח רבי משה וובר זיע"א במכונית ולפתע המנוע של הרכב דמם. יהודים טובים שהיו בקרבת מקום, החלו לדחוף את האוטו בכדי להניע אותו מחדש ואכן פעולה זו השיגה את מטרתה. המכונית החלה לנוע והמנוע הודלק מחדש. לאחר שנסענו כברת דרך, פנה אלי הרב ואמר לי: "אתה רואה, לפעמים צריך רק לדחוף מעט ומהדחיפה נוסעים עוד שעות רבות".

נזכרתי בסיפור זה בעת שליוויתי לפני כחודש למנוחת עולמים (עד לתחיית המתים שתהיה במהרה בימינו אמן) את מיטת אבי ז"ל - ר' ישראל יוסף משה בן רבי אהרן מנדל ז"ל.

זכות מיוחדת שמורה לו לאבי על כך שדחף אותי בילדותי להתחזק בקיום התורה והמצוות. היה זה בהיותי ילד בן 12 שנה. בחג השבועות באותה השנה החלטתי יחד עם חבר לפקוד את בית הכנסת השכונתי שהיה ממוקם בקרבה למקום מגורינו. כשהגענו לשם, הוקסמתי מהאוירה הממגנטת של בית מקדש מעט זה.

התפילות שנישאו שם בנעימות עריבה, שבו את ליבי. בשבת שלאחר מכן שוב הגעתי לאותו בית כנסת, והפעם בגפי. אבי ז"ל באותה תקופה התגורר בארה"ב של אמריקה. הרגשתי צורך לשתף אותו בחוויה העצומה שאופפת אותי בהגיעי לבית התפילה ולכן כתבתי לו ב"איגרת אויר" (כך נקראו בזמנו המכתבים המבויילים שנשלחו לחו"ל) על הנהגתי החדשה.

בסתר ליבי ביקשתי גם לקבל ממנו את הסכמתו ועידודו למהלך שנקטתי. לאחר כשבוע קיבלתי ממנו מכתב תשובה. כדרכו הוא כתב לי בסגנון רהוט ובכתב יד שופע ביטחון (כפי שכל גרפולוג מתחיל היה מפענחו) שהוא גאה בי על הצעד בו נקטתי ושעלי להתמיד באורח חיים זה. כמובן שמילותיו אלו נסכו בי כוח ועוצמה ובזכותן זכיתי בסייעתא דשמיא בסופו של דבר לשוב לאבינו שבשמים ולצור מחצבתי.

ומיני אז בכל אורך הדרך שבה צעדתי בשבילי היהדות לעבר היעד הנכסף של הקמת בית נאמן על אדני התורה והמצוות, הוא היה שם בכדי לתת לי כתף ולהעניק לי דיבורים מעודדים ומחזקים. אבי ז"ל היה בבחינת אוצר בלום (כמובא במסכת גיטין דף ס"ז) של מאמרי חז"ל ואמרות שנונות על תורתינו הקדושה. במשך שנים רבות נעזרתי בו בכדי להגיש שיעורי תורה בנושא פרשת השבוע. באירועים ציבוריים ומשפחתיים הוא היה נוהג להשמיע דברי כיבושין כמובא במשנה במסכת תענית פרק ב': "הזקן שבהם היה אומר בפניהם דברי כיבושין".

היה ניתן לומר על דברי התורה שהיה משמיע את הפסוק במשלי (פרק כ"ה פסוק י"א): "תפוחי זהב ומשכיות כסף, דבר דבור על אפניו". במהלך שנות עסקנותו במסגרת חברת אל-על, השק"ם, ואגודת ישראל, הוא תמיד התקלס באוזני מכריו על כך שבנו הבכור חזר לחיק היהדות. כאשר התחלתי יחד עם מורי המשפיע רבי משה וובר זיע"א להוציא לאור בסייעתא דשמיא את העלונים והקלטות "שמעו ותחי נפשכם", אבי ז"ל הדפיס ביוזמתו מודעות ענק שעליהן התנוססו תמונותיהם של גדולי ישראל אשר העניקו את ברכותיהם והסכמותיהם הנלהבות למפעלנו זה של זיכוי הרבים.

במהלך ימי השבעה, ציינו בפני מאות המנחמים שהגיעו אלי, את ההשגחה הפרטית הנפלאה על כך שאבי ז"ל נפטר בי"ז באדר א' יום אחד לפני הסתלקותו של אבי הרוחני המשפיע הגה"צ רבי משה וובר זיע"א שנסתלק בי"ח באדר א' (לפני כשש עשרה שנה).

יהי רצון שאבי ר' ישראל יוסף משה בן רבי אהרן מנדל ז"ל ינוח בשלום על משכבו ויקום במהרה בימינו בתחיית המתים, אמן.