אאא

חברת הניקיון "צלול" העסיקה עובדת זרה מאריתריאה בין יוני 2012 ליוני 2013 – אז העובדת, שהייתה כבר בחודש השביעי להיריונה, ביקשה ממנהל המרחב של החברה לצאת לחופשה כיוון שאינה יכולה יותר לעבוד בניקיון כי כבר קשה לה.

פיטרו אתכן שלא כחוק?

עורך דין דיני עבודה

גרסאות העובדת והחברה לעניין תשובת המנהל היו שונות: העובדת טענה כי אישר לה לצאת לחופש עד אחרי חופשת לידה, ואילו החברה טענה כי המנהל לא אישר לה את החופשה, והיא פשוט נעלמה.

כך או כך, התובעת ילדה בשעה טובה באוגוסט 2013. לאחר מכן, כשחופשת הלידה הסתיימה, היא התקשרה, לטענתה, למנהל המרחב כדי שיודיע לה מתי תוכל לחזור, אך הוא השיב לה שכרגע אין עבודה ושיודיע לה כשתהיה, ומאז נעלם ולא נענה לפניותיה – אף שהגיעה מספר פעמים למשרדי החברה.

מאחר שמדובר בפעולה הסותרת את חוק עבודת נשים ולנוכח העובדה שלא נערך לה "גמר חשבון" ולטענתה חלק מזכויותיה לא שולם לה, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

החברה התגוננה בטענה שהתובעת היא שנעלמה ממקום העבודה. נטען, כי הפעם הראשונה שפנתה אליה התובעת הייתה במאי 2014 – שמונה חודשים לאחר הלידה. מספר ימים לאחר מכן נמצאה לה עבודה אך כל הנסיונות להשיג את התובעת עלו בתוהו.  

מי יעיד?

השופטת אופירה דגן-טוכמכר העדיפה את גרסת התובעת, בעיקר משום שהחברה לא הביאה לעדות את המנהל שתקשר מול התובעת, ואף לא את המנהלת הישירה שלה. מי שהעיד מטעם החברה הוא המנכ"ל שלה, שכלל לא היה עד לאירועים.

השופטת קבעה כי היא מאמינה שהתובעת ביקשה לצאת לחופשה כבר בחודש השביעי. "גם היגיון פשוט מלמד כי אישה בחודשי היריון מתקדמים, תתקשה לעבוד בעבודות ניקיון במשך שעות רבות ביממה", כתבה.

בנוסף, העובדה שהנתבעת לא עשתה שום פעולה לסיום סופי של יחסי העבודה, לא ערכה לתובעת 'גמר חשבון' ולא קיזזה את דמי ההודעה המוקדמת שלה תומכת גם כן בכך שלתובעת אושרה חל"ת.

בתוך כך השופטת דחתה טענה שהעלתה הנתבעת לפיה כלל לא ידעה שהתובעת בהיריון. טענה מוזרה לאור העובדה שהתובעת יצאה לחופשה בשלב שבו ההיריון היה ניכר לעין.

משכך, השופטת קבעה כי התובעת יצאה לחופשת לידה מוקדמת באישור מנהל המרחב. באשר לשאלה אם ביקשה לחזור לעבוד – העדיפה השופטת שוב, את גרסת התובעת, כיוון שהנתבעת לא הוכיחה אחרת.

מעבר לכך, הנתבעת תיעדה את הפנייה של התובעת ממאי ובמסמך זה נכתב כי ייערך בירור עם עורך הדין של החברה לגבי החזרת התובעת לעבודה ויעדכנו אותה, אולם הדבר לא נעשה – או לכל הפחות לא הוכח.

לפיכך נקבע, כי הימנעות הנתבעת מלהחזיר את התובעת לעבודה לאחר חופשת הלידה נחשבת לפיטורים. משכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וליתר הזכויות הסוציאליות שהנתבעת חייבת לה. בנוסף, הנתבעת תפצה אותה גם על 60 יום שבהם הייתה אמורה לעבוד לאחר החופשה, וכן תשלם לה דמי הודעה מוקדמת.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בסך הכל, ובהתאם לכך שהתובעת השתכרה שכר מינימום, הנתבעת חויבה ב-25,292 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 3,500 שקל.

  • ב"כ התובעת: עו"ד מ. מילמן
  • ב"כ הנתבעת: עו"ד ל. עמאר

 לעורכי דין תאונות עבודה • לפסק הדין לחצו כאן

הכותב: עורכת דין נטלי צרף - רביב עוסקת בדיני עבודה ובייצוג עובדים זרים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.