אאא

העובדת, אזרחית הפיליפינים, הועסקה כמטפלת של הקשישה מיולי 2011 והתגוררה עמה בביתה. באוגוסט 2014 אושפזה הקשישה, ומספר ימים אחר כך קיבלה העובדת מכתב משתי בנותיה בו נאמר לה שהיא מפוטרת לאלתר. באותו יום הגישו הבנות כנגדה תלונה למשטרה על "התעללות פיזית או נפשית בחסר ישע".

לייעוץ בתחום:

פנו לעורך דין בדיני עבודה

הקשישה נפטרה בינתיים, והעובדת תבעה את עיזבונה ואת שתי בנותיה כיורשות החוקיות שלה. ביחס לאחת הבנות, התובעת טענה כי היא אחראית כלפיה באופן אישי כמעסיקתה, שכן היא נתנה לה הוראות והייתה מעורבת בהתנהלותה ברמה יומיומית.

התובעת דרשה פיצויי פיטורים, היעדר הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, וכן עבור עוגמת נפש.

הנתבעות הכחישו כי אחת הבנות שימשה בפועל כמעסיקה, וטענו כי שכרה שולם על ידי חברת סיעוד שהייתה המעסיקה הישירה שלה.

כמו כן, הן טענו כי לאורך כל תקופת ההעסקה התלוננה הקשישה על התנהגות התובעת, ומצלמות אבטחה שהותקנו בדירה גילו שהיא אכן התעללה בה פיזית ונפשית. לפיכך הייתה הצדקה לפטרה ללא פיצויים.

מערכת יחסים קרירה ומרוחקת

הרשמת מירי שי-גרינברג ציינה כי על פי תלושי השכר חברת הסיעוד העסיקה את התובעת בהיקף של כ-60 שעות חודשיות ולכן יש לקבוע כי המנוחה העסיקה אותה ביתר הזמן ובהיקף של 68% משרה.

השופטת דחתה את טענת התובעת כי אחת הבנות שימשה כמעסיקה בפועל, וקבעה כי המנוחה בלבד הייתה המעסיקה. השופטת הדגישה כי כשמדובר בעובדי סיעוד, ההנחה היא שהאדם עבורו מבוצעת העבודה הוא המעסיק, והעובדה שמדובר באדם מבוגר אינה שוללת את מסוגלותו לדאוג לענייניו.

במקרה זה, אמנם אחת הבנות התגוררה בקרבת מקום, ובאופן טבעי פיקחה על התובעת, אך מעורבותה לא חרגה מטיפול רגיל של בת באם מבוגרת. הבת לא קבעה את תנאי עבודתה של התובעת בהתאם לצרכיה שלה אלא בהתאם לצרכי המנוחה ואף סיום העבודה נעשה ממניעים הקשורים במנוחה. 

אלא שהשופטת הדגישה כי שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ייעשו במשורה וב"מקרים הקיצוניים ביותר". במקרה זה, טענת הנתבעות כי התובעת הזניחה את הקשישה, התעללה בה, הכתה אותה וגערה בה לא הוכחו.

גרסת הנתבעות מעלה תמיהות, שכן הן ציינו שבעקבות התנהגות התובעת נערך לה שימוע בחברת הסיעוד, אולם מסיכום השיחות שהוגש לבית המשפט עולה אמנם תמונה של מערכת יחסים קרירה ומרוחקת, אך לא מצוינת שם כל תלונה על הזנחה או אלימות.

הנתבעות אף לא ביקשו להחליף את העובדת כמצופה מבנות החושדות בהתעללות, וטענותיהן לא הוכחו על ידי צילומי האבטחה בהן צפתה השופטת.

יתר על כן, השופטת הצביעה על כך שהתלונה שהגישו הבנות במשטרה כלל לא טופלה ונודע והתובעת אפילו לא ידעה עליה.  

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לפיכך לא הייתה הצדקה לשלול מהתובעת את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, קבעה השופטת, ופסקה לטובתה כ-17,000 שקל עבור רכיבים אלה ועבור הפרשות פנסיוניות. עוד קבעה השופטת כי תלונות השווא מצדיקות פיצוי של 10,000 שקל על עגמת נפש.

בנוסף נפסקו לטובת התובעת 3,000 שקל שכ"ט עו"ד.

  • ב"כ התובעת: עו"ד ב. אטלס 
  • ב"כ הנתבעות: עו"ד א. גלסברג

 לעורכי דין עבודה • לפסקי הדין לחצו כאן

הכותב: עורכת דין נטלי צרף-רביב עוסקת בדיני עבודה.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין" 

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.