אאא

מי שקרא את פרשת השבוע בשבועיים האחרונים מבין דבר פשוט. פה הוא איבר קריטי. כל מה שהוא מכניס אליו יכול לחרב את בריאותנו הגופנית וכל מה שהוא מוציא יכול לחרב את סביבתנו הרוחנית - ולהיפך.

לא סתם בשבוע בו אנו עוסקים בפרשת נגעי הבשר המצטרע מדיבורים לא כשרים, נכנס לארץ בדרכים מפוקפקות בשר לא כשר.

סתם לא כשר? גמלים! הכל כ"כ מדבר אלינו מכל הכיוונים שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. מהחייל היורה המפורסם?
מהגמל? מהצרעת? או ממה שבינהם.

גמל עלי

יאלה נתחיל עם הגמל. יש משהו איזוטרי בנשיונאל ג'יאוגרפיק הזה ועם זאת מזעזע כ"כ באפשרות שעוד יכולנו לנגוס בו(!!!!) שבא לי להתחיל דווקא איתו.

והוא אגב (הגמל) קשור בפרשה של שבוע שעבר עת הסבירו לנו מה יש בו שהופך אותו לאסור.

על הטעם הפנימי באיסור חיות שאינן טהורות מסביר הרבי מליובאוויטש, שהדם הרי הוא הנפש והבשר והדם שאנו אוכלים הופכים להיות דם מדמנו ובשר מבשרנו ומהסיבה הפשוטה הזו אנחנו צריכים להיות זהירים ועירניים לגבי סוג הטבע שאנחנו רוצים לספוג לתוכנו. אם נוכל עייט נקבל תכונות של עוף דורס. אם נאכל נמר נקבל תכונות של יונק טורף.

אם נאכל כבשה... טוב. הבנתם את הפרנציפ...

אז מה רע בגמל? חסכוני במים, מתכנן טוב את הדרך, שורד מדבריות ונקרא בכלל גמל על שום שהוא רומז על גמילות החסד של רבקה אמנו. אז למה עדיין הוא מחוץ לתפריט?!

הוא מחוץ לתפריט כי הוא רק מעלה גרה, אין לו פרסה שתפריד אותו מהמדבר החם והלוהט בו הוא אמור לעבור. כף רגלו אומנם שסועה אבל ללא פרסה שתספק את החייץ הוא ממש מדיום לכל מה שלוהט ומצמיא. מדיום למדבר הצחיח הזה, ארץ שרף ועקרב. ארץ ללא מים. בערך כמו תל אביב דימינו.

סנדלים דקדושה

לתורה הקדושה היה חשוב שאם כבר נעבור במדבר כזה נוכל לייצר הפרדה. לא נבלע נתנחמד או נתחשב באיך זה מצטלם, כמו יחף על מדרכה לוהטת שמקפץ מכל מקום שהתחמם קצת יותר מדי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

התורה רצתה שנצעד את המדבר הזה עם סוליה קטנה. משהו שמפריד אותנו מכל הלהט.

אולי כשהסנדל - "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" רופף קצת על הרגל יש מי שחושב ברמאללה של מעלה, שאפשר להאכיל אותנו בגמלים.

וזה מסתדר טוב אגב עם המשפט המתוקשר של החיל היורה בחברון. אותו חייל שבאינסטינקט יהודי בריא ירה במחבל שעוד התנועע על ריצפת האבות וכעת נמצא במסדרונות בתי המשפט כדי להסביר למה כך ולא אחרת.

סימני טהרה

השיח החברתי הלא מבורר בו מוציאים את דיבת החייל רעה, הבשר הנגוע על עורנו בפרשה, והבשר הנגוע שנתפס השבוע רגע לפני שהונח לנו בצלחת, כל אלו מנהלים דיאלוג עמוק ורצוף איתנו יום יום, שעה שעה, מבקשים מאתנו לנקוט עמדה, להביע דיעה, להפנים את המסר.

לא מספיק רק להעלות גרה- לחזור ולשנן גם כשנדמה לי שהבנתי, צריך גם להפריס פרסה- ליצור חייץ אמיתי ובטוח שלא שוקע ומתבטל אל תוך הגשמיות הטובענית הזו, ולשסוע שסע - לא להתנתק,לתת לשסע הקטן הזה לחלחל ולגעת בכאן ועכשיו, להכיר ולזהות את העולם הזה כעולם של תיקון ועבודה, של השפעה ונתינה וכל זה מתוך דיבור מתוקן ונכון אחרת אנחנו מיד נגועים.

מה נגועים?! גמלים.