אאא

בית העסק הושכר לאביו של הנתבע בשנת 1963 והופעל על ידו כמסגרייה. עם כניסתו לתוקף של חוק הכנת הדייר הפך המקום לבית עסק מוגן. כשנפטר האב, בנו המשיך להפעיל את העסק.

לייעוץ בתחום:

פנו לעורך דין מקרקעין 

בעל הנכס הגיש ב-2011 תביעת פינוי כנגד הבן. לטענתו, הנתבע נטש את הנכס, המקום עומד סגור ובשל מסוים הנתבע אף תלה עליו שלט "למכירה".

כמו כן, המקום הנתבע כבר לא משתמש במקום כמסגרייה, אלא כגלריה לאמנות, בה הוא מציג את יצירותיו. בנוסף, התובע טען שהנתבע הפר את חוזה השכירות כשביצע שיפוצים משמעותיים בנכס ובנה פרגולה וגדר בחזית.

הנתבע הכחיש את הטענות והבהיר כי הוא ממשיך להשתמש במקום כמסגרייה. לדבריו, מאז שהיה ילד הוא יוצר עבודות האמנות בנוסף לעבודות המסגרות.

לעניין השיפוצים טען הנתבע כי מדובר בשינויים מינוריים והכרחיים לתחזוקת המבנה בן ה-80, שבוצעו בתום לב ומתוך הבנה שהתובע מסכים לכך. הנתבע הדגיש כי העסק מהווה מרכז חייו ופרנסתו במשך שנים ארוכות.

"מחזקות את נפשו"

השופטת מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים הבהירה כי בשונה מבית מגורים, היעדר נוכחותו של דייר בעסק אינו מצביע בהכרח על נטישה, ובער נפסק כי "גם שימוש מוגבל בבית עסק משמש הגנה בפני נטישה".

לגופו של עניין, מחומר הראיות השופטת השתכנעה כי הנתבע לא נטש את העסק, ואף להיפך – השיפוצים שביצע מעידים על כוונה להמשיך ולהפעיל את המסגרייה.

לדבריה, גם אם הנתבע מייצר במקום חפצי אמנות לצד השימוש העיקרי כמסגרייה, אין להסיק מכך כי מדובר בשינוי ייעוד המקום.

השופטת התרשמה מעדות הנתבע כי הוא "קשור למושכר בעבותות אהבה" ועבודות האמנות "מחזקות את נפשו", וקבעה כי ביצוע העבודות כשלעצמן אינו הפרת חוזה.

עם זאת, קבעה השופטת כי הנתבע אינו יכול להציג את עבודות האמנות באופן שיזמין אנשים פנימה כאילו מדובר בגלריה ללא אישור בעל הנכס או בית הדין לשכירות.

השופטת הבהירה כי כדי להוכיח הפרת חוזה היה על התובע "להתאמץ קצת יותר", לבדוק את הנכס מידי פעם ולדבר עם הדייר ולא לפנות לבית המשפט "כאופציה ראשונה".

מאידך, גם הנתבע, שמשלם "דמי שכירות מגוחכים" של 220 שקל בחודש, צריך להקפיד שלא להפר את הוראות החוזה.

השופטת הוסיפה כי ביצוע עבודות השיפוץ המינוריות במבנה המוזנח היה סביר בנסיבות העניין.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"רצונו של התובע למצות הפוטנציאל הכלכלי הגלום ברכושו מובן, אך כל עוד קיים חוק הגנת הדייר, ועל אף היותו אנכרוניסטי, על בית המשפט לשפוט לאורו", סיכמה השופטת ודחתה את התביעה למתן צו פינוי. במקביל, הוציאה השופטת צו מניעה האוסר על הנתבע לבצע פעולות בנייה או שיפוץ נוסף בנכס ללא הסכמת התובע.

  • ב"כ התובע: עו"ד אלי שרביט
  • ב"כ הנתבע: עו"ד גלית ברוש

 לעורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן

הכותב: עורך דין לירון צבי קניג עוסק בדיני מקרקעין.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.