אאא

    "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו, וֶאֱמוֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָֹה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל. תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל, אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָֹה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (הגדה של פסח)

    עוד קודם שנכנסים לעומק ההבדלים שבין ארבעת הבנים, עלינו להבחין, במסר משמעותי העולה מתוך דברי ההגדה: "חֲנֹךְ לַנַּעַר - עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כ"ב), אל לו לאב להשיב ולהגיב לילדיו - באופן שווה! אין תשובה אחת "נכונה" לכולם, לכל בן - המענה הנכון בשבילו, מה שנכון לבן זה - אינו נכון לבן אחר.

    על ההורים מוטלת החובה "ללמוד" את נפש הבן או הבת, ולהתאים את התשובות והתגובות לפי האישיות והאופי של כל אחד ואחד: החכם, הרשע, וכן הבן התם ושאינו יודע לשאול. עליהם לדבר אל כל אחד "בשפה שלו" על מנת להעביר לו את המסר.

    וכן מצינו במשנה: "כאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן - אביו מלמדו, ולפי דעתו של בן - אביו מלמדו" (פסחים קט"ז.).

    אחת השאלות העולות מאליהן בקריאת ההגדה, נוגעת ביחס השונה בין הבן החכם - לרשע: "רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם וְלֹא לוֹ! וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר". והרי הבן החכם גם הוציא עצמו מהכלל, באומרו: "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם?" ומדוע אין אנו שופטים אותו לחומרה?

    אמנם, מקובל ליישב זאת באופנים שונים. החכם מזכיר בדבריו "אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ", מה שאין כן ברשע. בנוסף, החכם מתייחס למצוות אלו בכבוד: "מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים", ואילו הרשע מתריס: מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?וכן משמע בירושלמי (פסחים י)המוסיף: "מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה?"

    הרב יצחק הוטנר (פחד יצחק - פסח מאמר ד) עומד על כך, שדבריו של הבן הרשע "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" - אינה "שאלה אמיתית", אלא היא "שאלה של כפירה, שאינה אלא חוצפה של אפיקורסות גרידא".

    הוא מחדד את דבריו, על ידי עיון בלשון הכתוב. אצל הבן החכם והתם - אנו מוצאים לשון שאלה. התם -וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת (שמות י"ג). והחכם - כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וכו' (דברים ו). לעומת זאת, ברשע - וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם (שמות י"ב). הרשע אינו "שואל", אלא הוא "אומר" ואינו מצפה לתשובה, שאלתו היא מעין "שאלה רֵטוֹרִית" שאינה אלא התרסה כלפי מצוות החג.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

    אם כן, הביקורת המופנית כלפי הבן הרשע איננה מבוססת רק על תוכן דבריו, אלא על "נימת הזלזול" העולה מקולו. הוא אינו רוצה לשמוע תשובות, אלא להכריז את דעתו הכופרת, ומשום כך הוא זוכה לתואר "רשע". וכן מצינו בדברי ה"עקידת יצחק" (שער ל"ח): "כי לא כיון בכאן אל השואלין - בדרך שאלה וחקירה ליסודות, רק אל הגוזרים אומר - בתורת ערעור ופקפוק, כי רבים הם".

    לא כל העומד לפנינו ומתיימר "לשאול שאלות", הוא אכן חפץ בתשובות. פעמים, ששאלותיו אינם אלא "תירוצים"! ומטרתו - אינה אלא להצדיק את דרכו, ולשכנע אנשים נוספים - לדבוק בדעתו שלו.

    אפשר, שמשום כך דבריו של הרשע זוכים בתגובה חריפה במיוחד: "וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו", כיון שהוא אינו רוצה לקבל תשובה, למעשה, הוא מדבר "מעל ראשו" של האב, ומנסה להשפיע על הבנים האחרים - שילכו בדרכו. לכן נדרש האב להגיב באופן כזה, על מנת למנוע את ההשפעה השלילית שלו על שאר המסובין.

    ומעתה, מובן גם מדוע כתוב בלשון נסתר "לִי וְלֹא לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל", נכון היה לכאורה לשון נוכח "לי ולא לך, אלו היית שם לא היית נגאל", אך כיון שיש פה מאבק על "דעת הקהל" - של הבנים האחרים, פונה האב עליהם ואומר: אלו היה אחיכם הרשע שם - לא היה נגאל, עליכם להזהר מדרכו של הרשע.