אאא

בתביעה שהגיש בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביקש האיש להטיל את האחריות לתאונה על היזמית, קבלן הביצוע הראשי וקבלן המשנה. 

לייעוץ בתאונות עבודה:

עורך דין תאונות עבודה  

בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, בין היתר משום שהיה קבלן עצמאי ולא נתון לפיקוחם, וכן משנקבע כי התאונה התרחשה לאחר שעות העבודה. בעקבות זאת הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

הצדדים העלו טענות רבות. טענתו המרכזית של המערער הייתה כי קביעתו של בית משפט שלפיה הוא היה קבלן עצמאי חרגה מיריעת המחלוקת בין הצדדים, ולא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפני קביעה זו. על כל פנים, הוא טען, ש"החוק והפסיקה לא פטרו מאחריות מעוולים כלפי קבלן עצמאי".

עוד נטען כי גם אם התאונה התרחשה מאוחר לשעות העבודה המקובלות, עדיין היה זה במסגרת יום העבודה, שכן נכחה במקום קבוצת עובדים מטעם המשיבים, והמערער עלה על הפיגום – שממנו נפל – בהוראת אחד מהם.  

המשיבים טענו, בין השאר, כי הקביעה שלפיה המערער היה קבלן עצמאי נגזרת ממילא מכך שהוא לא היה שכיר של אף אחד מהם. עוד נטען כי התאונה התרחשה באשמת המערער, שבחר על דעת עצמו בלבד, להתקין את הפיגום בשעות הערב, לאחר סיום יום העבודה, כאמור. 

שלטו ופיקחו

לאחר שעיין בכל הראיות, השופט יצחק עמית התרשם כי המערער עבד עבור המשיבים. אלא שזה לא היה העיקר, שכן השופט קבע כי גם אם נניח שהמערער היה קבלן עצמאי, הדבר עדיין לא פוטר את המשיבים מאחריות. תקנות הבטיחות נועדו לשמור על בטיחותו של עובד באתר הבנייה, בין אם הוא שכיר ובין אם הוא במעמד של קבלן עצמאי, הבהיר השופט.

בנוסף, השופט הבהיר כי גם אם המערער נהנה ממעמד "מיוחד" ועצמאות מסוימת, במישור הנזיקי לעניין עוולת הרשלנות, יש לראות במשיבים כמעסיקיו של המערער, וזאת לאחר שבחן את ההתרחשויות לנוכח מבחני השליטה, המרות והפיקוח.

לצד זאת, הבהיר השופט: "אף אם לא הייתי מוצא כי מתקיימים במקרה דנן יחסי עובד-מעביד כאמור, עדיין הייתה חלה חובת זהירות בין צדדים אלה, שכן זו חלה גם כלפי אדם המבצע עבודה עבור אחר, אף שאיננו בגדר עובד שלו".

בנוגע לשעות העבודה, השופט הסביר, בין היתר, כי הפיגום לא "הוברח" לתוך האתר בשעת לילה מאוחרת, אלא הוכנס באין מפריע ובעזרת עובדים נוספים, בשעה שהאתר עוד היה פעיל, גם אם בשלבי סיום, מה גם שכבר באותו בוקר המשיבים ידעו שהפיגום עושה דרכו לאתר.

לפיכך, השופט קבע כי שלושת המשיבים אחראיים לנזקי התובע, וחילק ביניהם את האחריות בשיעורים שונים, בהתאם ליחסיהם עם המערער.

עם זאת, באורח יחסית חריג כשמדובר בתאונות עבודה, השופט ייחס למערער אחריות בשיעור 40% מהנזק. זאת משום שהוא היה גורם דומיננטי בהבאת הפיגום ובהרכבתו, על אף שידע שאין לו את הכישורים הנדרשים לצורך כך.

בהתאם לקביעותיו של בית המשפט המחוזי, השופט העמיד את נזקי המערער על סך 615,000 שקל. השופט נעם סולברג והשופטת ענת ברון הצטרפו לפסק הדין. לאחר הפחתת חלקו של המערער, נקבע כי המשיבים יפצו אותו ב-370,000 שקל, וכן ישלמו לו הוצאות משפט בסך 40,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%.

  • ב"כ המערער: עו"ד עבד אל כרים בדארנה
  • ב"כ המשיבים: עו"ד סעיד נזאל, עו"ד שאדי אלמאדי, עו"ד הילה אורון, עו"ד עופר רון

עורכי דין דיני תאונות עבודה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עורכת דין קרן מרץ עוסקת בדיני נזיקין ובתאונות עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.